האם מותר להסתייג? להיגעל? להזדהות עם תחושת הנרדפות של הקרבן? לשתף בחרדה מפני מי שמתנהג כחיה רעה? אנחנו מתמודדים פה עם טרור הפגיעה המינית והמסגרת החוקית אינה הזירה הבלעדית שבה המאבק בו צריך להתרחש. בעקבות הפולמוס המשפטי המתנהל בעוז בימים האחרונים
התיקון לשוויון זכויות לנשים שנכשל ב-1982 זוכה לחיים מחודשים בעידן טראמפ ו-metoo# כאשר שתי מדינות נוספות אשררו את התיקון והמנהיגות הפמינסטית נערכת לקרב משפטי להכניסו לחוקה
בצהרי ה-19 באוקטובר 2016, יצאו אלפי נשים בארגנטינה לשביתת מחאה היסטורית שיצרה זיקות בין אופנים של אלימות כלפי נשים. מה יכולה תנועת metoo# ללמוד מהגל האחרון של הפעולה הפמיניסטית באמריקה הלטינית? סנונית ראשונה בפרויקט תרגומים חדש מעולמות השמאל
ייתכן שכשלתי בהבנת הפמיניזם ומטרותיו, אבל בכל זאת התאכזבתי לגלות שלא משנה עד כמה נאורה הפמיניסטית הישראלית הממוצעת, כשזה מגיע לעאהד תמימי הפלסטינית היא תצדד בדיכוי
בתהליך הגירושים למדתי הרבה על המין האנושי, על יחסי הכוח בין גברים לנשים, על עוצמת הקול הגברי, על השתיקה וההיעלמות של אנשים בזמן משבר. גם במקרה הזה צריך להסיר את הקטרקט החברתי
אני חייבת להיות בטוחה שהמבוגרים שם יודעים את מקומם, שהם לא מתבלבלים, שהם יודעים שהם לא חברים של הילדים ובטח שאסור להם באיסור מוחלט להיות בני זוג או פרטנרים רומנטיים ו/או מיניים שלהם
גאונים ככל שיהיו, יפים ככל שיהיו, חשובים ככל שיהיו, הבושה צריכה להיות נחלתם המתמדת של הפוגעים מינית, שלא יהיו זכאים עוד לכיבודים. דודו רוטמן מסביר כיצד מאבקן של הנפגעות ביצחק לאור לאורך השנים הוא אבן הדרך החשובה ביותר בכל הקשור לפגיעות מיניות בישראל
כדי שהאקדמיה תוכל להיות מקום בטוח לכולנו, יש להרחיק את הפוגעים ולייצר נורמות ממסדיות ברורות שאוסרות פגיעה וניצול יחסי מרות מכל סוג, מיני ואחר. תגובה למאמרן של דפנה הקר ויעל השילוני-דולב "מגרש משחקים חדש לנשים וגברים"
במשך שנים חשבתי שאני צריכה להחרים את היצירות של פושעי המין האלה, גדולים כקטנים, בין אם חצו גבול מוסרי, הטרידו במילה או בנגיעה ובין אם אנסו. רציתי לשלוח את יצירותיהם ואותם אל האבדון
תום מהגר בוחן שלושה נושאים פוליטיים עכשוויים ששאלת הזהות קרדינלית בהיווצרותם, בהתפתחותם ובהשלכותיהם ומוצא שהתנהלות המדירה את מרכיב הזהות דנה את המעשה הפוליטי למבוי סתום