כאשר המאבק המזרחי מערער על ההיסטוריוגרפיה של ארץ ישראל היפה ומאתגר באמצעות הדיבור על עוולות וקריאה לצדק את התפיסה של ישראל כתקינה ושפויה, הצד האשכנזי נאחז בממלכתיות ובתמיכה במוסדות המדינה ֽ• לקראת הרב שיח על אוניברסליזם ומזרחיות
המהלך המקטב שמייחס למזרחיות מסורתיות, לאומיות, קהילתיות וחוסר יכולת או רצון לאמץ ערכים אוניברסליים אינו מאפשר סולידריות, בעיקר ברובד החברתי כלכלי, ומזניח היסטוריה שלמה של מאבקים
ראשית הסיפור בבלוגר שמתעוור באופן פתאומי. הוא פונה לרופא עיניים, אולם זה אינו מוצא כל פגם בעיניו… מתי שמואלוף מתנדב להוליך את העיוור הרחק מעבר לווילה בג’ונגל, למחוז שבו לא יורים באספסוף ואצטלת האוניברסליות אינה מכסה על כל פשעים
מה בין שז”ר לסתיו שפיר? שניהם לא מסוגלים לוותר על אידיאל הלאום, כקטגוריה מכוננת המסתירה מאיתנו את הממשי. אצל האחרונה מבצבצת הפריפריה מתחת לשולי האוהל ונצבעת מיד בצבעי האוניברסלי והלאומי. כפיר כהן בוחן את שיח המחאה החדש בעקבות פולמוס אווה אילוז
אחד ההבדלים בין “המזרחי” לאזרח המזרחי הוא שמאבקו של האחרון מתחיל רק לאחר הכניעה של העבד לאדון. כפיר כהן מנצל את הפולמוס שהתעורר עם מאמרה של אווה אילוז כדי להאיר כמה נקודות בלא מודע של החברה הישראלית
הריני להודיע בקול רם שקול מזרחי מתקדם, אוניברסלי, היה בארץ תמיד מראשית הציונות ממש. אם הוא נכשל, והוא נכשל, זה לא קרה בגלל “פוליטיקה של קורבנות” אלא בשל ההתנכלות המתמדת של המדינה והחברה ההגמונית האשכנזית. צבי בן-דור על מאמרה של אווה אילוז