היא חושבת שאמונות תפלות הן דבר מרתק, לא יודעת להצחיק בשפה שאינה עברית והציפורניים שהפסיקה לכסוס הולידו תערוכה. האומנית לירון חנה אוחיון עונה על השאלון של העוקץ
“זה עולם של נשים. רובן ממעטות לצאת מהכפר, ולא מכירות את החיים באוניברסיטאות, במרכזי הקניות, במסעדות ובאולמות הקולנוע, שילדיהן פוקדים בקביעות. דור ההורים ממשיך לחיות כפי שחיו פעם, בנעוריהם”. סיפור קצר מתוך “הכלוב”, ספרה של פידא ג’ריס
ספרה של תמר הגר “בכוונה תחילה” הוא פיסה אמיצה של כתיבה פמיניסטית, המתעקשת לראות בנשים העניות והפושעות אדם וסובייקט. היא מניחה שרצח ילדים בידי אם ענייה כמו גם דבקות של אם בקריירה אקדמית הם תוצרים של בחירה אישית ותולדה של כוחות חברתיים
משרד הבריאות מתעקש על חיבוק הדוב של הנשים הבוחרות בלידת בית. הוא מחליט בשבילן ובשביל היילודים שלהן, ומקפיד להתעלם ממה שהן אומרות או ממה שמספרים המחקרים. תמי טסלר קוראת את הטיוטה החדשה של נוהל לידות הבית
משפחתון או מטפלת, גן או חינוך ביתי, להישאר בבית או לצאת לעבוד. אימהות פמיניסטית מתמודדת עם אינסוף צווים חברתיים וביקורת מכל הקצוות. אולי בכל זאת אפשר גם אחרת