הפלסטינים לא המציאו את שביתת הרעב כאמצעי של לחץ בעתות של חוסר-אונים פוליטי מוחלט – הם הושפעו ממורשת שביתות הרעב עד מוות של אסירי המחתרת האירית. יזהר באר חזר מביקור בצפון אירלנד עם כמה השוואות רלבנטיות וזכרונות מפגישות עם שייח’ אחמד יאסין
עדות מצמררת של עמאד בהאוור, אסיר פוליטי מתומכי מיר-חוסיין מוסאווי (מועמד המחנה הרפורמיסטי בבחירות 2009 באיראן, המוחזק מאז עם אשתו במעצר בית בתנאים קשים), מהמתקפה על אגף האסירים הפוליטיים בכלא אווין ביום חמישי האחרון
מי שרואה בהנגשתה של ההשכלה “פרס” ובמניעתה “עונש” חוטא למהותה של ההשכלה ולאינטרס של חברה דמוקרטית בהפצתה – גם בקרב אסירים פוליטיים, פלסטיניים כמו גם יהודים. בעקבות גילוי הדעת של מרצי הפתוחה
“כשמיטה מתפנה כאן, בדרך כלל שומעים צהלולים וקריאות שמחה. על פי רוב, משמעות הדבר היא שמישהי יצאה לחופשה, או, במקרה הטוב ביותר, המשמעות היא אותה מילה שמתגלגלת בכל יום אלפי פעמים בראשה של כל אחת מאיתנו: חירות!” מרשימותיה של נאזנין דיהימי, שותפתה לתא של נסרין סותודה בכלא אווין שבטהרן. תרגמה:…
“בעוד אנשיו עורכים חיפוש במשרד, קם הקצין והשליך על הרצפה את מגש הקפה שהיה על השולחן ואיתו קנקן ושתי כוסות פינג’אן. הוא שבר אותם על מנת לשבור את רוחי.” מיומנה של אשת אסיר פוליטי
רק פתרון צודק של בעיית הפליטים יביא לפתרון הקושי, הפחד ורגשי האשם המודחקים והמוכחשים בקרב הגרים על אדמותיהם ובבתיהם. ערין הווארי על השדים שימשיכו להופיע בכפרי העקורים לקראת הקרנתו הערב של הסרט “האדמה שלי”
גורלם של מאות עצורים מנהליים ואלפי אסירים המסווגים כבטחוניים נשלט על ידי תחום אפל שלאיש פרט השב”כ אין גישה אליו. רימא איוב על הצלחת מאבקו של ח’דר עדנאן כנגד כל הסיכויים
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
