במדינת ישראל של היום אף אחד אינו אחראי לעניים. אין אף משרד או שר שזהו תחום האחריות שלו, ואת תוצאות ההתנערות הזו אנחנו רואים בדו”חות העוני. לקראת הפגנת זעם למען הדיור הציבורי
דו”ח העוני שפורסם היום נדחק הצידה, אבל אם לתמצת: מ-1998 עלה שיעור הילדים העניים ב-63%, הנפשות העניות ב-41.7% והמשפחות העניות ב-14.4%. וכן, ממשלת נתניהו, גם משפחות עובדות הולכות ונהיות עניות יותר
לא פעילי המחאה הם אלו שצריכים להתנצל על גורלו של משה סילמן – מי שצריכה להתנצל זאת המדינה, שגרמה לו להאמין שתעזור לו בשעת הצורך, לאחר ששילם מסים ותרם לה כל חייו. מי שצריך להתנצל זה ראש הממשלה. המחאה חייבת לדרוש את שינוי המדיניות
משה סילמן הבין שהמדינה היא לא יותר מרעיון מופשט, אבל השיטה היא אמת אכזרית ויעילה. השיטה היא הפרד ומשול, השיטה לוקחת מהעניים ונותנת לעשירים. השיטה לא הותירה לו כל ברירה אלא למות. עמר צנגוט בעקבות ראיון שערך עם סילמן כחודש לפני שהצית את עצמו
הממשלה הכריזה על הקצאת 100 מיליון שקל לבעיית חוסר הביטחון התזונתי, אבל תקצוב עמותות לחלוקת מזון הוא רק אמצעי נוסף לתקוע יתד בתרבות הנדבנות שהקפיטליזם מאדיר על חשבון ה”פרזיטים”. ככה זה: ביד אחת נותנים צדקה, בשנייה מעמיקים את אי הצדק
משה סילמן היה אדם גאה. היה לו עסק משלו. לפני עשר שנים טען המוסד לביטוח לאומי שמשה חייב לו סכום כסף גדול והחרים את אחת המשאיות שלו. בעקבות ההחרמה קרס העסק ומשה הגיע לפשיטת רגל. אורי בן דב על האטימות המוסדית ומסכת ההתעללות שהביאה לאסון אמש
לא צריך להיות חכמים גדולים כדי לראות שצעדנו בדרך הנכונה כדי לייצר שכר נשחק, מחירים עולים ומוביליות חברתית מעטה. רק חבל שקודם חטפנו את המכה ורק אז הבנו שיש בעיה שצריך לחקור
הממשלה מחבבת אותו (רמז: הוא יותר זול מרשת ביטחון סוציאלי), כי הוא יכול להציל אותה – ולא את מי שבאמת זקוקים לגלגל הצלה. פרק 12 ולפני אחרון בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה בישראל
מה יולדות רוצות? זו ממש לא השאלה המנחה את המדינה בקביעתה את החוקים למתן מענקים ליולדות. המאבק המתמשך למימון לידות בית אמור ליצור את הסדק הראשון בשרשרת הניצול
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
