כנס ראשון מסוגו על פני החינוך בדרום תל אביב אירח אתמול (א’) כמה עשרות תושבים משכונות הדרום, והצליח להגעיש את הרוחות בשאלות הקשורות למזרחיות, מעמד ותדמית כמו גם לפערים הגדולים ביחס לצפון
יהיו שם פסטיס, הפוך על סויה, מכירות פופאפ, סטודנטים עם מילגת קיום בכפוף לשעות פעילות חברתית בשכונה הוותיקה והאותנטית, ואפילו סגן ראש העיר יקפוץ להשקה. סיפורה הידוע מראש של פלישה
אל תאמינו לפרופגנדה: החוק החדש שמפקיע חמישית משכרם של מבקשי המקלט על מנת להאיץ בהם לצאת את גבולות ישראל ״מרצון״, לא יעזור במאום לתושבי דרום תל אביב. קריאה לפעולה
קהילות מבקשי המקלט אינה הבעיה, אלא קורבן נוסף של מדיניות גזענית מתמשכת כלפי דרום תל אביב. גם ארגוני הסיוע שנכנסו לוואקום שייצרה הממשלה בהיעדר מדיניות אינם אשמים במצב בשכונות. וברקע, תוכניות פיתוח של האזור לטובת כרישי הנדל״ן מאיימות על כלל התושבים
הכותרות “מסתננים” או “מחבלים” הניתנות לאוכלוסיות של לא-יהודים מסגירות חברה שנגועה בגזענות קשה, המתנערת מזכויות אדם בעצם כך שהיא מכחישה את אנושיותם ומקבעת אותם בקטגוריות שאין מהן מפלט
לאן ילכו? מה יעלה בגורלן? איך אפשר לנתק אותן באלימות כזו ממסגרות השיקום הבודדות שקיימות עבורן? את העירייה וקברניטיה ואת המשטרה שפועלת השבוע בנחישות למען יזמי הנדל”ן, זה כמובן לא מעניין
באיחור של כמה וכמה עשורים, המוזיקה המזרחית הפכה לאחד הטרנדים החמים בתל אביב. הסצינה ההיפסטרית מתנהגת, אחרי שנים של זלזול, כאילו היא המציאה את המוזיקה ה”איכותית” הזאת, כשבעצם היא רק גילתה משהו שאנשים שוחים בו כבר שנים. קוראים לזה יוהרה וניכוס. חן אלמליח עושה סדר