“בשנות ה-90 חוויתי רעש גזעני מאוד גבוה, ולא רק אני – כל העולים. היינו צריכים להילחם על מקומנו בעולם והיו קרבות קשים לפעמים עם הרבה דם. היום אפשר לעשות על זה סרטים”. במאי הסרט “דינג'” מתארח במדור
קריאה בשלושה סרטים שעולם המושגים המוסרי של גיבוריהם נשען על קודים חברתיים שאינם חלק משיח אוניברסלי ורציונלי, אלא כזה שנטוע בקהילת שוליים ונתון למשא ומתן
אחד הדברים שהועמדו על כף המאזניים בבחירות האלו הוא הרעיון של מדינת המהגרים. עם כישלונו, יש להתכונן לצורות חדשות של אלימות ולהבין מדוע והיכן נכשלה ״קהילת זכויות האדם״
ללא ביקורת על ישראל, אנחנו חוזרים ונופלים בדיוק לתוך פחי האנטישמיות והפשיזם שהביאו ליצירתה. עלינו להקשיב לקולות הדיאספוריים, ולא להניח חומה רגשית ופוליטית בשם ה”פטריוטיזם” שהוא בעצם המשך של דיכוי בדרכים אחרות. מתי שמואלוף מצטרף לשיח על ברלין
בתור מי שערכה את אותה ארוחה אלמותית שעליה כתבה אילנה המרמן והציתה מחדש את הדיון על ישראלים בברלין – טוב או רע, איריס חפץ מיישרת כמה קצוות מעוותים ומזכירה שמאמרים עד כלות ב״הארץ״ רק מעידים על מבנה הנפש של איזה שמאל מדומיין
אורי אבנרי קרא לצעירים ישראלים בברלין להתפקד לדגל ולחזור ארצה. הוא מדמיין את הברלינאים ״הנמרצים, היצירתיים ובעלי היוזמה״ כמעין יחידת עילית שסרה מדרכה למחוזות רחוקים, מבלי להבין שהרבה מהם בחרו בחיים כאן בדיוק כדי לצאת ממעגל ההקרבה למען המולדת
סיפור של משפחה אחת ובה: קוזאקים, כורי פחם, סלאבים, גיבורי מלחמה, יהודים קווקזים, אשכנזים גרמנים, שמות משפחה משתנים, גירושים סוערים, גזענות, מכתבי אהבה והחיים עצמם
״בלילות הראשונים, לפני שקמתי לתפילת הסליחות, התבודדתי עם המועקה בתוכי. עד לאחרונה, השפה ויכולת ההתנסחות היו עיקר כוחי מול תלמידים חסונים ממני. כמה שבועות בלבד של שתיקה כפויה ערערו את ביטחוני. השפה דממה״. פרק מתוך ״המרוקאים״, ספרו האוטוביוגרפי של דניאל בן סימון
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
