זהות יהודית להט”בית אינה סתירה כי אם חיבור אמיץ, שדורש לקחת אחריות ולדמיין את הדת והתרבות שלנו מחוץ לגבולות הציונות • מחשבות בעקבות האירועים הסוערים במצעד הדייקיות בשיקגו
היא קצינה בצה”ל, ציונית וחדורת לאומיות, ואני מכלה את כל שעות הערות שלי באקטיביזם אנטי ממסדי למען המולדת. חשבתי שאולי נוכל להוות דוגמא ומופת להתעלות האהבה על האידיאולוגיה, אבל התבדיתי. טור בעילום שם על חתירה לדו-קיום בין הסדינים
הכי קל להשאיר את הכיבוש מאחורי החומה, מחוץ לשיח, ובנפרד מכל מאבק אחר לשוויון ולצדק. זה לא רק קל, אלא גם מצופה מאיתנו. אבל בימים אלו, הייתי מצפה שלא נתפוס טרמפ על כל הזדמנות להגיע להישגים עבור המאבק שלנו, על חשבון אחרות
הצעת חוק להחמרת ענישה בפשעים על רקע מגדרי, מעלה את התהייה: האם הקהילה הטרנסית להביע אמון במערכות הכליאה – אותן אלו אשר באופן היסטורי ואקטואלי משרתות את האלימות והאפליה הממוסדת כלפיה?
אלימות שמופנית כלפי האוכלוסייה ״הנכונה״ זה בסדר, אהבה שאינה הטרונורמיטיבית זה לא: מה מלמדת אותנו החלטת הצנזורה על הגבלת גיל הצפייה בסרט ״ברש״, העוסק ברומן בין שתי נערות במציאות הישראלית המורכבת
בתחילת שנות האלפיים, פוליאנה פרנק הציעה לי משהו שונה מכל מה שידעתי שאמורים לחיות. השבוע הייתי שוב בהופעה של ההרכב, ונזכרתי בפרקים שהפסקתי לספר, ברגעים הסודיים שנשארו ביני לבין עצמי
אחרי שנים שהמדינה ועיריית תל אביב משתמשות במצב הקהילה הגאה בישראל כסמל לליברליות על מנת לקדם את תדמיתן ואת תזרים המזומנים הזרים, נזכרים פתאום הארגונים להתנגד. אחלה, אבל מה קרה בדרך למלה “פינקוושינג”?
הקביעה המשפטית כי תיוג אדם כלהט”ב הוא לשון הרע ראויה לביקורת. אך ביקורת המתבססת על הטענה שלהט”בים הם ״אזרחים נורמטיביים״ משקפת תפיסה מוגבלת ומדירה ביחס לשאלה מהי זהות לגיטימית ותקנית. וכך, מי שאינם מעוניינים או יכולים להתיישר לפי מה שנחשב ראוי, מכובד ומהוגן – נותרים כשהביזוי והבושה הם נחלתם הבלעדית
אין זה מקרה שההסתה הרצחנית שקוראת ל״חיסול הומואים״ ו״חיסול ערבים״ מגיעה דווקא משוליה של הציונות הדתית – זאת שמבססת את טהרת העם כערך שעומד בפני עצמו, מנותק מהחיים עצמם ועדיף עליהם
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
