מאיר עמור ביקר בכנסים פוליטיים של מרצ לקראת הפריימריז המתקיימים מחר (ג’) ושאל כמה שאלות מהותיות שמאתגרות את הקיפאון השמרני של מרצ בכל הנוגע לזכויות האזרח והאדם של אנשים חומים
מחנה השמאל – בארץ ובעולם – מתמודד עם ביקורת רבה ונתפס כאליטיסטי. כדי להצליח לפרוץ את מעגליו המצומצמים, על השמאל להכיר באמת שכרוכה בדימוי הציבורי השלילי שלו ולהתמודד איתה באומץ
הציבור הערבי פלסטיני בישראל אינו זקוק עוד לנציגים כג’ידאא רינאוי-זועבי שמוצנחים על ידי יהודים כדי לקושש קולות ולהוכיח עליונות תרבותית. ביתר שאת אחרי חוק הלאום, הוא זקוק ליחס הוגן המבוסס על הומניזם, צדק ושוויון
עם כל הכבוד לדיון המתמשך על הדגלים שהונפו בהפגנה נגד חוק הלאום, מה שהציבור הפלסטיני צריך לשאול את עצמו זה כיצד קיבל השמאל הציוני את מעמד הכבוד של שותף למאבק, ולאן נעלמה המלה כיבוש שהוחלפה בשוויון
חרף השאיפה של מרצ לקושש קולות אצל המזרחים, בשכונות ובעיירות הפיתוח לא יצביעו לה כי הרטוריקה שלה אינה מעוררת הזדהות והשפה הכלכלית שלה נעה בין ניאו-ליברליזם לבין תפיסת הקיבוצים כפרח בגני
אתם באמת רוצים שנחלוק כבוד למנהיג שלכם במותו על אף פשעיו, שנשכח ונביט קדימה? האמת שזו לא דרישה מופרכת. אבל תצטרכו לעבוד קשה, ותקחו אחריות שמחייבת את הפסקת הכיבוש והגזענות. רק אז יהיה ניתן לסלוח • יום הכיפורים תשע״ז
בין השמאל הרדיקלי של הקשת המזרחית לבין מפלגות הימין השמרניות דוגמת הליכוד וש”ס – המאבק המזרחי היום פוסח על מפלגות השמאל הציוני. אם תשאלו אותי, זהו פספוס של הפוטנציאל הטמון בהן. עלינו להציף את מעוזי הלבנים בתודעה שחורה