מוסדות תרבות רבים בגרמניה מצאו את עצמם משותקים בעקבות הקביעה של הפרלמנט הגרמני שלפיה תנועת ה-BDS היא אנטישמית. בימים אלה נפוצה קריאה של אמנים ואנשי רוח, ביניהם מאות יהודים וישראלים, הדורשים לבטל את ההחלטה
זה שהחוק החדש נגד ה-BDS שיזמו חברי הכנסת סמוטריץ’ ופולקמן פוגע פגיעה חמורה בעקרונות של משטר דמוקרטי ובזכויות אדם, לזה אנחנו רגילים, אבל החוק גם צבוע ואווילי ועצם חקיקתו עשויה לגייס לשורות ה-BDS עוד ועוד תומכים
ל״חוק השקיפות״ הנידון כעת בוועדת החוקה אין שום קשר לשקיפות: זהו כלי נשק למאבק בבוגדים ואויבי העם, שאינו מצריך התעכבות על פלפולים משפטיים אודות שלטון החוק, זכויות אדם ודמוקרטיה
הצעת החוק להזנה בכפייה, שעולה להצבעה השבוע, מראה איזה מין מדינת חוק היא ישראל: כשהחוק עובד לטובת המחוקק, הוא ממהר לאכוף אותו. כשבג״צ מתערב – סותמים לו את הפה, ובוראים חוק חדש
נכון, קשה לצפות מתלמידי מחקר שמנסים לשרוד באקדמיה הניאו ליברלית לתמוך בגלוי בחרם אקדמי. מה בכל זאת אפשר לעשות? ולמה אי אפשר לבחור להיאבק רק במעורבות האקדמיה הישראלית בכיבוש? דברים מדיון ראשון מסוגו בחרם אקדמי באוניברסיטת תל אביב
כולן הסכימו שאם הקוטג’ יקר, מותר וצריך להחרים את תנובה. אבל מה קורה כשהקוטג’ נותן ידו לדיכוי של עם אחר? על הניסיון למנוע מאזרחים/ות לשאול שאלות בסיסיות על כלכלת הכיבוש, לקראת הדיון היום (ד’) בבג”ץ בעתירה נגד “חוק החרם”
משהו במחאה הזאת מאפשר מצב שבסופו היא תדחה מעליה את השותפות באפרטהייד. דרך איומי החרם על ישראל, והשאלה מהם המקומות שישראל, או תל אביב, אמורות להידמות להם – אולי פשוט מאסנו בבידוד של וילה בג’ונגל במזרח התיכון?
כששלי יחימוביץ’ מחבקת את מפעל ההתנחלויות, היא משרתת נאמנה את השמאל הציוני שעם שורותיו היא נמנית. אך הכשרת המתנחלים דווקא מדגישה את אשמתנו, האזרחים המשתפים פעולה עם עוולות מדינתנו
החידוש במחאה הנוכחית טמון בהתנערות מהפטיש הטריטוריאלי על ארץ ישראל, ובניסיון להחליפו בשיח אזרחי. ההתמקדות בזכות לחינוך, לדיור ולבריאות לא במהרה תישכח, גם בצל התחממות הגזרות
שתי מהפכות חוקתיות מתרחשות כעת בישראל במקביל: באחת מחסלת הממשלה את הדמוקרטיה בעזרת שורת חוקים שלא עומדים במבחן בג”ץ, השנייה היא רגע מובהק של “ריבונות העם”. הצלחתה של כל אחת מהן תגדיר את ישראל מחדש
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
