“הגול הבא מנצח” מבוסס על סיפור אמיתי של קבוצת כדורגל כושלת, ומצליח לנסח אמירה חתרנית על טרנס.ים בספורט. לתשומת לבם של עיתונאי ספורט שעדיין מנסחים כותרות כמו “גברים עם קוקיות”
לקראת חצי גמר המונדיאל שבו יתמודדו מרוקו וצרפת, שירה אוחיון כותבת על הרנסנס המרוקאי, על היברידיות תרבותית, על דה קולוניאליזם ועל האהבה של הנבחרת פורצת הדרך
הקפטן מייגן ראפינו וחברותיה לקבוצה הן חוליה חשובה ומרכזית בשרשרת ארוכה של ספורטאיות אמריקניות שלא חששו להרים קול כנגד עוולות כמו אפליה מגדרית, גזענות ופגיעה בזכויות אדם
הפחד הקדום הזה שערבוב עם קבוצה אחרת יערער משהו בעיצוב הזהות של ילדינו אינו רק גזעני ומפלה אלא חסר בסיס. הוא נשען על אזורים של בורות וקבעונות מחשבתיים. בעקבות הפרדת הילדים הערבים מאום אל פאחם מילדי הפועל חדרה
אמייה טגה, כנראה הכדורגלן הכי פוליטי בישראל, על הרגע בו שינה בחזרה את שמו (חשבתי איזה טיפש אני, איך לא הבנתי את זה עד עכשיו), ההערצה למוחמד עלי (לסכן קריירה בשביל עקרונות זה מדהים) וההחלטה לעלות לדשא עם חולצה של אברה מנגיסטו (אף אחד סביבי לא ידע מי זה). ראיון
שליחתו למאסר של אוהד הפועל תל אביב אלרועי ידעי אינה עוד מקרה של אלימות בספורט, אלא דווקא קדימון לעתיד החברה הישראלית: המאבק האלים המתקרב בין המרכז הלבן לשוליים השחורים
הרעיון הזה של מרחבים בהם הכניסה והשותפות היא ליהודים בלבד, צמח ושגשג הרבה לפני בית”ר ירושלים בשנת 2015. אבל אף אחד בשמאל (או ב״הארץ״) לא ינהל קמפיין שיימינג נגדם
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
