הגורם המרכזי לאי הצדק בגביית מס בישראל הוא בעלי הון שמתכחשים לחובתם החוקית ולאחריותם החברתית. במקרה של משפחת עופר, מדובר בהון שנצבר מניצול המינרלים המתכלים של ים המלח, מזיהום האוויר הנפלט מבתי הזיקוק, וניצול עבודתם של אלפי עובדי קבלן
בפעם השנייה תוך חצי שנה עובדי “מגה” נדרשים לשלם את מחיר הכישלון הניהולי של בעליה, בפרט שרגא בירן ו”ארגון הקניות של הקיבוצים”. ושוב, הליך שיקום החברה נעשה על חשבון זכויות הקופאיות, הירקנים והקצבים
ביקורת על הספר ״קיצור תולדות הניאו-ליברליזם״ מאת דיוויד הארווי והצעה לראיית החברה האזרחית כזירה רבת פנים של מאבק חברתי, בעלת היכולת להצמיח כוחות אנטי-הגמוניים
״מגש הכסף״ עושה הכל – מלבד פוליטיזציה של הכלכלה הישראלית. דורון צברי וגיבוריו לא רצו לדבר ״עדתית״, “מגדרית”, “לאומית” או “מעמדית”. כך נפלו רוב שיניה החדות של הביקורת, שאינה קוראת לעניים ולעניות בישראל בשמם המלא – ערבים, נשים, מזרחים
תנסו לחיות בלי חשמל יממה אחת בלבד. בלתי אפשרי? זוהי המציאות של אלפי אנשים בישראל, מציאות משפילה שבה מנתקים אדם מהזרם בגלל מצוקה כלכלית. עד מחר אתם יכולים ויכולות להצטרף לקריאה לשנות את כללי רשות החשמל
בניגוד לדעות שמאליות מתנשאות, הלאומנות של השכבות הנמוכות בישראל היא עמדה רציונאלית ולא מוסתת. אולם ללא ספק, הרצון בשוויון אוניברסאלי רוחש מתחת לפני השטח ואין לו עדיין ביטוי פוליטי ממשי