דיור ציבורי הוא רעיון נהדר כאשר איננו נגוע בגזענות שמאפשרת סלקציה ואפליה מתמשכת, כפי שקורה היום בישראל. מזרחית צריכה לדעת מדוע היא גדלה בדירת עמידר ביפו או בדירת עמיגור באשדוד. “דיור ציבורי” – ערך של קלריס חרבון מתוך הספר החדש “קריאת המחאה – לקסיקון פוליטי”
כל שאני יכולה לייחל הוא שבבחירות הבאות נהיה אנחנו בחזית – ולא רק כבוחרות. כי מגיע לנו מפלגה שתפעל מתוך מודעות עמוקה שאי אפשר שלא לקשור בין דיכוי אתני, לדיכוי לאומי, לדיכוי מגדרי, לדיכוי כלכלי
כל מה שגדלתי עליו אמר הפרדה ומחיקה, התכחשות, בידוד, שנאה. המילון הציוני השלם לאיך ומה להרגיש בניגוד מוחלט לטבע האנושי. אני מחפשת מקורות יותר אמיתיים להתחבר אליהם ונעים לי בחברת אנשים שמבינים ומכירים את הערבית ואת הערביות. פרק נוסף בסדרה “הפריפריה ואני”
בני ובנות “העולם המפותח”: לפני שאתם רצים לעזור לאחרים, עיצרו וחישבו האם אתם באמת מועילים להם, האם הם רוצים זאת, או שאולי אתם בעיקר עוסקים בצבירה של הון תרבותי נוסף על גבם. ניתוח ממבט גלובלי, שמגיע עד דימונה
לרגל סיבוב האש האחרון בדרום, ביבי קפץ לביקור בבאר שבע. יהודה אלוש, תושב העיר ופעיל חברתי-פוליטי ותיק, ביקש להשתתף במליאת מועצת העיר כדי לומר לו ישירות מה מטריד אותו, את בני משפחתו ואת חבריו. כניסתו לאירוע נמנעה. זה מה שהיה אומר לראש הממשלה
כשאני מבקשת לפתוח לעצמי פתח לאפשרות של חיים מחוץ לגבולותיה הלא-מוגדרים אך הכל כך ברורים ומאיימים לכאורה של ישראל, אני מפנימה יותר מתמיד תחושה בסיסית שהיא כמעט מולדת: אף פעם לא הרגשתי באמת חלק. טור שלישי בסדרה “הפריפריה ואני”
כל החיוכים המבוישים וכל הסיסמאות האידיאולוגיות שעוטפות את המעשה הקולוניאלי לא יכולות להסתיר כי מדובר במעשה שכזה. יעל בן יפת על מסעות הכיבוש של איציק שמולי
שוב פורסמו נתוני הזכאות לבגרות, וגם הפעם התכסו במילים “יישובים חזקים” ו”אוכלוסיות חלשות”, העיקר שלא נגיד שהגזענות נגד מזרחים חיה ובועטת, מעיפה אותנו לתחתית החינוך, החברה והכלכלה