שיח השלום כל כך מעוות שהוא גורם לישראלים לחשוב שלא הכיבוש עצמו הוא פשע, אלא ההסתה נגדו, וכי על הפלסטינים להתנער מכל סימן של התנגדות על מנת להיות “זכאים” לסיום הכיבוש
מותו של שמעון פרס חידד את הבלתי אפשרי בתפישות הרווחות של “דו-קיום” ו”השתלבות”. ישראלים שגינו את החלטת הרשימה המשותפת לא להשתתף בלוויה, ניסו להגן על הערכים היפים שהם חושבים שהם מייצגים וציפו להצהרת אמונים של הערבים. אבל אלה סירבו להתפקד
המושגים חזון ומורשת שבו והוזכרו בשבוע האחרון אבל הלקח הגדול שלא דובר הוא האשליה שכלכלת השוק תביא בכנפיה את השלום, ושהשלום יכול להיות מנותק מזכויות וצדק לישראלים ולפלסטינים. על המזרח התיכון החדש של שמעון פרס, שהתממש בעיקר עבור האליטות הכלכליות
היכולת לאפשר למיליוני פלסטינים בשטחים לחיות תחת משטר אזרחי סביר כרוכה כרגע ביכולת להכריע בסוגיית זכות השיבה במסגרת הסכם כולל. הפלונטר הזה הוא עוד כשל ברעיון “השלום” של השמאל המדיני, המחבר באופן כמעט מאפיונרי הענקת זכויות בסיסיות עם יישוב כל המחלוקות הלאומיות
המחאה הזאת תצלח רק אם נתחייב לאתיקה בסיסית של צמצום: של רווחה ולא של סגפנות, אבל על בסיס גבולות וסולידריות ונגד התפשטות הקפיטליזם המודרני. עיקרון זה הוא גם תנאי לחיים משותפים ולשוויון בין יהודים וערבים בארץ הזאת
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
