יהודים ויהודיות בישראל רואים בהנפת דגלי פלסטין, בציון הנכבה ובקריאות לשיבה איום ממשי, אולם דווקא התרת הקשר שיצרה הציונות בין קיום לקיום קולוניאלי היא שתאפשר קיום פוליטי יהודי ממשי בישראל
בימים אלה של "נטיעות" בנגב, יש לזכור שה"טבע" הישראלי איננו קיים בלעדי הנכבה. עקירת שורשי האדם הפלסטיני.ת היא הכרחית לנטיעת העץ שאת השמדתו ניתן יהיה לגנות באמצעות שיח טבע קולוניאלי
רביב דרוקר ואיתי רום הקפידו לשמר את הנחות היסוד: אמון בסולידריות הפנים-יהודית, בשקיפות, בחוסר הפניות של הממסד הרפואי. תחקיר רציני היה מבקש לערער על כל אלה, ובמקום לשאול "האם יייתכן ששלוש שנים אחרי השואה עשו יהודים ליהודים דבר כזה?", לברר מה היו התנאים החברתיים והפוליטיים שאפשרו לדבר כזה להתרחש
העתירה המזרחית נגד חוק הלאום מאפשרת לנו לחזור לתחילת המאה ה-20, לרגע בו מחיקתה של השפה הערבית היתה חלק משלילת תמונת העולם שהציעו יהודים ספרדים בני הארץ
המחאה הפלסטינית מצביעה על חוסר הלגיטימיות של הכוח, לכן היא מעוררת חרדה. היא חושפת את האלימות שמונחת בבסיס החוק שמציע את עצמו בצורות של גבול ודרך הקטגוריה ההיסטורית של ה'מסתנן'
הבוז למסורות קנייניות לא-אירופיות משמש בסיס לעקירה של הכפרים הבדואים הלא מוכרים, ואפשר גם להניח שהנורמה הזו גם מהווה בסיס לפינויין של דיירות ודיירי דירות הדיור הציבורי. על חוק ההסדרה, הנדל"ן האירופי ומסורות קנייניות אחרות
הספר ״חוכמה מקדם״, המביא סיפורי חכמים וחכמות מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה, מחזיר את הספרות לשדה החברתי שהוחלף בחדרו של היחיד, ומערער על ההתכנסות המערבית אל תוך הרומן ובכלל – על הנחות היסוד שלנו לגבי מה שנחשב ׳תרבות׳
בספרו של יעקב צ׳ מאיר על פרשת השבוע הופכים הקורא וחוויית הקריאה לרכיב מרכזי בהבנת דרשותיהם של חז"ל, כאשר מתוך הסירוב להיענות לשלטון היחיד של הקריאה הרצופה נרקמת התורה כשפתם של המדוכאים. סקירה
אותה מערכת חינוך מפלה השולחת את תלמידיה לחברון מבקשת פעמיים בשנה, בימי הזיכרון, להפוך את הקערה על פיה ולהזדהות עם הקורבן. אילנה ברנשטיין על אחריותו של העומד בראש המערכת ושל מנהלים שמתנהגים כמו ילדים בעצמם
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
