מתשובה לעתירה נגד הוראות הפתיחה באש בגבול עזה, מתברר כי ההכרעה אם פקודה לירות במפגינים היא בלתי חוקית בעליל אינה נתונה יותר בידי החייל היורה – אלא מצויה בלעדית בידיהם של קציני הפרקליטות הצבאית
לתקן את היחס המפלה כלפי "המצפון האידיאולוגי, הדמוקרטי וההומניסטי": עתירה שהוגשה לעליון מבקשת להפוך את ההכרעה משנת 2004, לפיה יש לבחון את בקשותיהן של סרבניות שירות בצה"ל מטעמי פטור מצפוני בהתאם לאמת המידה המוחלת על גברים סרבנים
בית הדין שהרשיע את אזריה בהריגה מתמקד בפסק הדין הצר אך ורק בעניינו. אך קשה להתעלם מהמתח העקרוני בין מקרה זה לבין טקטיקת הסיכול הממוקד, ויש לזכור שהפרקליטות הצבאית היא זו שעיצבה את הבסיס המשפטי המאפשר אותה
מול הסרבנים המתוקשרים המנהלים מאבק תקשורתי עם ייצוג משפטי מכובד, עומדים אלו הסמויים מעין, משולי החברה הישראלית, אשר תלויים בחסדיהם של סניגורים מהפרקליטות הצבאית. שינויים משמעותיים באחרונה מאיימים על הסיכוי שלהם לקבל ייצוג משפטי מיטבי
בסיקור פרשת הירי בחברון, הדגש הוא על אחריותו של חייל זוטר שירה במחבל פצוע – אבל מה עם הוראות הפתיחה באש בשטחים, הנותרות עלומות? ומה הקשר ביניהן לבין סניגורו של החייל היורה, עו״ד אילן כץ?
