הרחוב הישראלי, מסתבר, מזועזע מהמיליטנטיות שבאיור רובה M16 מודפס על חולצה, אירוני כשזוכרים שאנשים מסתובבים בישראל עם נשק חם במרחב הציבורי ולהטוטים של מטוסי קרב בשמיים נחשבים חגיגה
"איך ייתכן שאותו גוף שמחלל קברים של מוסלמים הוא אותו אחד שעושה פרויקטים שלמים לחודש רמדאן?" כאשר עיריית תל אביב משתלטת על אירועי רמדאן ביפו, החודש הקדוש הופך לחגיגה של דו-קיום שמוחקת את הקיום המוסלמי בעיר
הרבה מהמזועזעים, גם אם לא היו מתנהגים כך בעצמם, בכל זאת שותפים לשיכרון הכוח היהודי ולאדנות המחליאה שלו. המגיבים בטוחים שהם (אתם) אוהבי אדם, רודפי שוויון ואוחזים בערכים ליברליים, אבל עדיין נותנים יד לכיבוש, לנישול ולגזילת אדמותיהם של הבדואים
אין לנו ציפיות גדולות מכוחות הביטחון, אין לנו ציפיות מהתקשורת הציונית שלא היה בה זכר לאלימות המשטרה אתמול בכיכר השעון, אין לנו ציפיות מעיריית תל אביב. כל מה שנותר לנו הוא לצאת ולהפגין
אחת מההצלחות המובהקות של הרשימה המשותפת בסבב האחרון הוא היבחרה של אימאן חטיב יאסין לכנסת, מס' 15 ברשימה והמוסלמית הדתייה הראשונה שתכהן בפרלמנט הישראלי. להתעלם מהחיג'אב שלה אפשר היה רק בעולם שוויוני, לא פטריארכלי, לא גזעני ולא אסלאמופובי
ביום שבו חוגגים בישראל את תוכנית האפרטהייד של טראמפ, לא מפתיע שחברת כנסת ערבייה, שמצהירה חזור והצהר על עמדתה המוסרית השוללת פגיעה בבני אדם באשר הם, נפסלת כמועמדת לכנסת ישראל. באמת לא מתאימה
אולי עכשיו, כשנחשף ברבים מה שאנחנו יודעים מזמן, כשהשוטרים שלכם מודים ש"המדיניות דפוקה מהשורש" ומבטאים תסכול מהמוטל עליהם לעשות ביישוב הערבי, אולי עכשיו תיאותו סוף סוף לחשב מסלול מחדש?
כתבתו של גיא פלג על חקירת הרצח של סמר חטיב סיפקה שיקוף אמין של הסדר הפטריארכלי המקבל באין אונים רצח "בלתי נמנע", משל היה כוח טבע. זוהי המסגרת הפרשנית שמאפשרת להבין איך מצאו את דרכם לכתבה "בן הזוג שנזנח" והחברה היהודייה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
