מוסדות תרבות רבים בגרמניה מצאו את עצמם משותקים בעקבות הקביעה של הפרלמנט הגרמני שלפיה תנועת ה-BDS היא אנטישמית. בימים אלה נפוצה קריאה של אמנים ואנשי רוח, ביניהם מאות יהודים וישראלים, הדורשים לבטל את ההחלטה
מורה נבוכים לפסיכולוגיה של החרם נגד ישראל וכמה תשובות מוחצות למתנגדיו – בייחוד אנשי האליטה האקדמית שחושבים שאפשר להמשיך להאזין לקונצרטים בזמן שהרגל שלנו חונקת מישהו אחר
אנשי הפנתרים השחורים חוטפים מכות מהמשטרה והתקשורת מתארת אותם כאלימים, בעוד שעם פורעי החוק האמיתיים של גוש אמונים החיילים מנהלים שיחות על מוסר (מוסר!) ושומרים על איפוק. על הפרק הראשון בסדרה התיעודית של אורי רוזנווקס
בסרט החדש "האופה מברלין", יש לכל עולם את חוקי התקשורת שלו, והפיצול בין העולמות יכול לשמור על כל אחד מהם בבועה משלו. אבל מפגש ביניהם יכול להעיר כלבים ישנים מרבצם
הביקורת של יותם ראובני על ספרו החדש של מתי שמואלוף מושתתת על הכחשת ההיסטוריה היהודית והאירופאית ועיוותה, ועל פרנויה אופנתית של ישראלים המדמיינים את החיים בברלין באופן מרוחק מהמציאות ונגועים בפאתוס ציוני, בבורות ובקרתנות המטופחים בישראל
כל גבר רביעי ממזרח גרמניה הצביע למפלגת הימין הקיצונית. יש להם הרבה אנרגיות לזרוע הרס, בראותם את העושר הגדול שמסתובב ולא מגיע אליהם, והם כאן כדי להזכיר לכולם את חוסר השוויון הזה
"הקיר", זוכה פסטיבל דוקאביב האחרון, עוסק בדיבור לנמען מופשט נטול פנים, אך עם זאת נוכח. הבמאית מורן איפרגן מצליחה לתת בו סימנים ועושה את המעשה היהודי של יצירה אחרי חורבן הבית ובזכות חורבן הבית • מגזין קולנוע דרום
פחד, סוד, קשר שתיקה – אלה כרוכים בקושי לעשות את הצעדים שתהליך גילוי האמת על ההורים הביולוגיים והמשפחה המאמצת דורש. תשובה ממחוזות הנפש וההיסטוריה למי שתוהים ״אם ילדים תימנים רבים נחטפו, איך זה שאנחנו לא רואים כאלו שמחפשים את הוריהם?״
בתור מי שערכה את אותה ארוחה אלמותית שעליה כתבה אילנה המרמן והציתה מחדש את הדיון על ישראלים בברלין – טוב או רע, איריס חפץ מיישרת כמה קצוות מעוותים ומזכירה שמאמרים עד כלות ב״הארץ״ רק מעידים על מבנה הנפש של איזה שמאל מדומיין
