עוד בית נהרס אתמול בנגב. שוב המדינה מפעילה את המונופול שלה על אמצעי האלימות, אך ריבונות – אַין. הכוח מופנה בעיקרו כלפי האזרחים הבדואים, ולא על מנת להשליט חוק וסדר
תמונה מופקרת של זיהום והרס, התחמקות מתשלום מיסים, פיצויים ותיקון ליקויים. זהו המצב המתמשך בנגב, הלא הוא "מדינת כיל", כשהנאשם העיקרי הוא המדינה המאפשרת התנהלות תאגידית נטולת אחריות סביבתית-חברתית על חשבון אזרחיה
לאחר מעל 70 שנה הכפרים בנגב הם עובדה קיימת, גם אם ברבות מהמפות הם לא מסומנים. סירובה של המדינה להכיר בהם יוצר מצב שבו הנגב על כל תושביו יוצא נפסד ובמעגל הרחב יותר, המדינה כולה
במהלך השנים נבנה ידע מקומי רב-ערך, בין היתר לגבי השפעותיו של מכרה פוספט על הבריאות במקרים דומים בעולם. לפני ימים אחדים נרשמה הצלחה נוספת במאבק האזרחי הארוך בישראל, המוכיחה שגם לקבוצה מקומית קטנה בשולי המדינה יש קול רם ונישא
באורח מתמיה נמנעת החברה להגנת הטבע משמירה על הסביבה ועל בריאותם של רבבות תושבים במקרה של שדה בריר, בעוד היא נאבקת בחירוף נפש באיומים סביבתיים דומים אחרים
הצגת המכרה כתעשייה מקדמת יציבות תעסוקתית מטעה את הציבור. מדובר בכלכלה המנצלת את האיזור שלא לתועלתו והיא בבחינת קלקול שאין מי שיתקן. תשובת המומחית לנציג רותם-אמפרט
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
