גדי אלגזי
היסטוריון ופעיל חברתי, חבר בתנועת התחברות-תראבוט
הפוסטים של גדי אלגזי
-
קפיטליזם ועבדות - גירסה כחול-לבן
כשהעובדים הזרים יתבלו, נשלח אותם בחזרה למקום שממנו הם באו, ופשוט לא נשלם – שיזדקנו על חשבון מי שגידל אותם! שימותו להם שם, בשקט! אנחנו נייבא כבר אנשים חדשים. ה"היגיון" הזה, שמגיע מפיו של ראש המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון, הוא לא פחות מעבדוּת בחסות המדינה -
לזמן את רוחות הרפאים של הכיבוש
אני סוהר, אתה אסיר, אני מעונה, אתה שומר: בסרטו החדש "ללכוד רוחות רפאים", מצא ראאד אנדוני דרך לנגוע בזכרון העינויים שעבר בכלא הישראלי, אבל בזהירות, ולא לבד – ביחד, מתוך חברות גדולה -
בית התינוקות במעברת קדימה, 1951: שלושה מסמכים וכמה שאלות
שלושה מסמכים על בית התינוקות במעברת קדימה מעניקים הקשר לעדותה המדוברת של שולמית מליק, וחושפים התנשאות תרבותית ומעמדית וכן טפח מהנחות היסוד של התקופה בדבר הורות ״ראויה״. אולם רוב החומרים עדיין מוסתרים בארכיונים, ורק לאחר חשיפתם ניתן יהיה לשחזר את עולם המעברות של ראשית שנות החמישים -
המדינה נגד הבדואים: סרטן ודיכוי לתושבים, רווחים לתאגידים
בצל ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר הבדואי אל-עראקיב, שתושביו אמורים לשלם למדינה את הוצאות החרבת בתיהם-שלהם, ישנו סיפור שעבר מתחת לרדאר – למרות שהוא נוגע לבריאות של כולנו. אולי מכיוון שהנפגעים העיקריים בו היו בדואים שרוססו בכוונה בחומרים רעילים וסובלים מנזקים שעד היום איש אינו לוקח עליהם אחריות -
בולדוזר ושולחן כתיבה, אכזריות מינהלית ומכות יבשות, דונם ועוד דונם: על הטרנספר המתמשך באל-עראקיב
אחד היתרונות של מלחמת ההתשה שמנהלת המדינה נגד אזרחיה הפלסטינים הוא שמעשי האכזריות מטעמה הולכים ומיטשטשים, הופכים שיגרה. ובכל זאת, אסור לתת להרס (בפעם ה-70) של הכפר הבדואי אל-עראקיב להישכח. הרס שבוצע ללא צווי הריסה תקפים (כי מי צריך כאלה כשבתי המשפט משתפים פעולה?) והותיר עשרות מתושבי הכפר לחיות במחנה… -
לומדים לשדוד: על אדמות הנגב, 1948
"סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים", כך אמר איש קק"ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון, מבלי להבין שמי שטועה פה, ובגדול, זה בכלל הוא. הצצה לדיונים בהנהגה הציונית ב-1948 – זרעי הפורענות של תוכנית פראוור ב-2013 -
מן הסֶּגֶר אל קִיר הבַּרזֶל (1993)
עוד מעט יתחילו המוספים וכותבי הטורים לציין עשרים שנה להסכמי אוסלו. אבל קודם צריך לציין עשרים שנה לאחיהם הגדול: הסגר הגדול על השטחים של 1993, זה שביסס את מדיניות ההפרדה -
מדינה שנוכל לחיות בה: מדינת כל אזרחיה ושני עמיה
מלחמה מודרנית היא לא רק טנקים, היא בולדוזרים. לא עושים אותה רק במפציצים אלא גם בתוכניות מתאר. כן, זו מלחמה שהמדינה מנהלת, ואנשים נפגעים בה: הבריאות שלהם, התקוות שלהם, העתיד שלהם. הכבוד האנושי והלאומי שלהם. נאום מעצרת יום האדמה בסח'נין -
כאן מטביעים אלג'יראים
אתמול ציינו 50 שנה להרג מאות מפגינים אלג'יראים בפריס בידי המשטרה. על אף ההשכחה הרשמית, דבר לא נמחק מהזיכרון -
שם קוד "אסירים בטחוניים"
סיפורם של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראליים נחשף מבין דפי הספר "Threat", ועימו עולם שלם של דיכוי פוליטי. כדאי לצלול אל הניתוחים המשפטיים ולהקשיב לעדויות המופיעות בו – ולו רק משום שדרך טובה לעמוד על מצבה של חברה כובשת היא לעמוד על מצבם של אסירי הכיבוש