הפוסטים של הילה דיין
-
חיילים וקרנפים בקמפוס
כניסת תוכנית "חבצלות" של חיל המודיעין לאוניברסיטה העברית היא עוד מקרה מובהק של שיתוף פעולה בין האקדמיה לשלטון שמתחזק כיבוש ודיכוי, וקידומם של החזקים ביותר על חשבון החלשים ביותר -
שושלות ושוליות באקדמיה הישראלית
האוניברסיטה הישראלית היא מעוזם של בנים ובנות ״ממשיכים״ שמוסללים לתקן. במעוז השושלות, אי השוויון מוכחש בעוצמה ואין כלל מודעות לחסמים האימתניים שהוא מעמיד בפני אוכלוסיות ״דור ראשון״ • בעקבות פרישתה המהדהדת של ד"ר יאלי השש מהחוג למגדר באונ' תל אביב -
ברקזיט: אם יש תקווה, היא ביום שאחרי
קל לקרוא את הברקזיט כמבשר שחורות לאלו שעודם מאמינים באירופה, אך הוא מביא עמו גם הזדמנויות חדשות, דווקא בעקבות המשבר, לחזק את הכוחות הדמוקרטיים ביבשת -
מה אנחנו עושים בשביל השלום - מחשבות בין הכיבוש למורשת מזרחית
המכון הפלסטיני לחקלאות ״כדורי״ בטול כרם הוא תזכורת לעבר אפשרי ולחזון מזרחי נשכח, שנרמס תחת הווה של הפרדה, אלימות יומיומית ודיכוי. קריאה מזרחית לסולידריות מתוך האתגר המשותף לימין ולשמאל המזרחי: יצירת כוח פוליטי כדי לקדם אג׳נדה מזרחית-חברתית -
להיאבק נגד הכיבוש ואי השיוויון מתוך האקדמיה: דיון על החרם
נכון, קשה לצפות מתלמידי מחקר שמנסים לשרוד באקדמיה הניאו ליברלית לתמוך בגלוי בחרם אקדמי. מה בכל זאת אפשר לעשות? ולמה אי אפשר לבחור להיאבק רק במעורבות האקדמיה הישראלית בכיבוש? דברים מדיון ראשון מסוגו בחרם אקדמי באוניברסיטת תל אביב -
באמסטרדם ייסדנו את האוניברסיטה החדשה
המחאה ההיסטורית באוניברסיטת אמסטרדם לא עוצרת בגובה שכר הלימוד ובתנאי העסקה פוגעניים, אלא מנסחת דרישה תקדימית: לפרק את האוני' הניאו-ליברלית התלויה בכוחות השוק ולהגדירה מחדש כמוסד ציבורי. הילה דיין, מרצה במוסד, משרטטת את תוואי המאבק -
לטאטא את החול מהמדבר
תוכנית פראוור הגנוזה ועימה הרעיון שאפשר להעביר בכפייה אוכלוסיית ילידים ולייצר עבורה מרחב מחייה לגיטימי, כמו נשלפו ממגירתו המאובקת של הנדריק פרוורד, ארכיטקט האפרטהייד בדרום אפריקה. ושם זה ממש לא עבד -
מורשתו של נלסון מנדלה
היום, יום הולדתו ה-95 של נלסון מנדלה, אחד מהמנהיגים הגדולים של דורנו. הילה דיין מכניסה אותנו אל תוך ויכוח דרום אפריקאי שההשלכות של הכרעתו בעבר חיות ובועטות עד היום -
הבנאליות של הגזענות
לרגל היום הבינלאומי למאבק בגזענות, הילה דיין נזכרת בטבח שרפוויל – אירוע מקומי מ-1960 שנבחר להוות סמל אוניברסאלי. אבל מתחת להילה ההירואית מסתתרים פניה של אלימות ביורוקרטית יומיומית, ותחילת התקוממות אפורה של יחידים, משפחות וקהילות