הפוסטים של יעל משעלי
-
הסתר פנים: ילדות גדולות בוכות כשהלב שלהן נשבר
המבוכה שסיה מייצרת כשהיא מופיעה בגבה למצלמה מחייבת אותנו להיעצר. היא משקפת שכאשה היא מצופה רק להשתקפויות אינסופיות של הדימויים על נשיות. במקום להשתעבד למראה, היא הופכת את גופה למראה ומציבה אותה בפני התעשיה, התרבות והחברה -
ומה אם היית צורחת
אני מדמיינת אותך על האופניים צועקת, אנשים עוצרים, מתערבים, התוקף בורח. הפי אנד. האם היית מצליחה מיד לאחר מכן, נניח ב-05:45, לעלות שוב על האופניים ולפדל הביתה? הביתה. האם אפשר לחזור הביתה אחרי שמבינות שהגוף שלנו הוא רשות הרבים? -
לא להצדיק את האהבה שלי
אני רוצה לנשק אותך. להחזיק לך את היד. את שמת את זה בתוכי, ועכשיו מה? האם נוכל לדמיין עולם בו לא נידָרש להצדיק את האהבה שלנו, ללא בדיקה פולשנית של הגוף שבתוכו היא מתעצבת או של הגוף שאל מולו היא מתמלאת בחיים? -
בית חדש באותו פטיש ממש
אני עדיין מתרגשת מנשים שמשירות מבט, שבוכות, שכועסות, שנוגעות בעצמן, ויכולה רק לחלום על היום בו הן לא ייאלצו לעשות את זה תחת המבט הגברי. יעל משעלי עושה את החיבורים ההכרחיים בין פרשת מיילי-שינייד לזעם הקדוש על ריהאנה