"דו"ח האפרטהייד" של אמנסטי התקבל בישראל כמו תוצאות בדיקה: ישראל חיובית לאפרטהייד, ומכאן נותר רק לתהות אם מדובר בעלילת דם אנטישמית, אמירת המובן מאליו או התפתחות עם השלכות משפטיות אמיתיות. מה שחסר, בינתיים, הוא דיון בתוכן הדו"ח עצמו. אז מה הטענות המרכזיות בדו"ח ומה המשמעויות שלו עבור ישראלים-יהודים?
התבססותו של הגרעין התורני בלוד מאיימת להחריב את העיר, עם הרוג ופצועים מנשק חם, אלימות שבקושי מדווחת בתקשורת הישראלית, הקפאה של תוכניות בניה והשתלטות על תקציבים. תופעות אלה הן חלק מהמחיר המתמשך של המטרות שהוצבו לפני 73 שנים ב"מבצע דני" ומעולם לא עלו לדיון מול הציבור הישראלי
בימים אלה נשמעת ביקורת קשה על עמותות המתנחלים ביפו, שמאיימות על הקיום המשותף בעיר. מקורות היסטוריים מראים שהקווים האידיאולוגיים של פעילותן נוצרו בתחילת המאה ה-20, עם הקמתה של תל אביב, שמנהיגיה מתעקשים מאז ועד היום על מדיניות של סגרגציה • 100 שנה למאורעות תרפ"א
קרן קיימת לישראל עדיין מזוהה בציבור היהודי עם ערכים חיוביים, למרות שמדובר בארגון שהוא מחלוצי הנישול המאורגן של העם הפלסטיני. במלאת 120 שנה לפעילותה, ראוי לשאול לשאלות על עצם קיומה
נשות ואנשי אקדמיה מישראל תומכים בעמיתיהם מטורקיה הנרדפים על ידי המשטר בשל הביקורת שהשמיעו על ההרג, הגירוש והדיכוי של המיעוטים בארצם. אנשי "אקדמיה לשוויון" לא מסתפקים בדיון על העוולות המתחוללים שם, ומוחים לנוכח מגמות דומות המתרחשות בישראל
הגיע הזמן שנבין שה"איחוד" אינו יכול להפוך מאמצעי לתכלית, ושכל עוד הפיצול ב"עם" נובע ממגמה של הגדרה ברורה יותר של המטרות הוא מבורך ומעיד על בגרות. יערה בנגר קוראת להחליף את הרטוריקה של העם המפוצל במושגים של חברה אזרחית ושל סולידאריות