מלחמת הדיאדוכים על גווייתה של פריבילגיית האשכנזיות מתקיימת בישראל כבר כארבעים שנה בין שלושה צדדים הנאבקים על זכויות היתר. והמזרחים והערבים עומדים ביציע וצופים
הפינוי הסלקטיבי של תושבי יישובי עוטף עזה מחדד את הפערים שהיו קיימים שם קודם: חברתיים, כלכליים וביטחוניים. איך ייתכן שממשלת ישראל ממשיכה להתעלם ממצוקת תושבי אשקלון, העיר המטווחת ביותר במלחמה?
"ברגע משברי נוכחי זה יש לראות גם את ההזדמנות לעיצוב אופק דמוקרטי של ממש. אופק שאינו מתרפק בערגה על ימים עברו, אלא כזה המעוניין בשינוי מבני כוח דכאניים". נאומו של מאיר עמור במוצ"ש בטבעון
מאיר עמור על הקשר בין אלימות פרוצדורלית של מוסדות מדינה להתפרצויות אלימות המוסברות בעזרת המשתנה האתני, או במילים אחרות: למה הכי קל להגיד – נו טוב, ערסים?
מאיר עמור ביקר בכנסים פוליטיים של מרצ לקראת הפריימריז המתקיימים מחר (ג') ושאל כמה שאלות מהותיות שמאתגרות את הקיפאון השמרני של מרצ בכל הנוגע לזכויות האזרח והאדם של אנשים חומים
כמו בכל עונת בחירות, הטענות והקובלנות על הצבעת המזרחים לליכוד נשמעות ברמה. ברוב המקרים, הניתוח הוא שטוח, במקרה הטוב פסיכולוגיסטי. קובי ניב, למשל, נטפל אל המנהיגות המזרחית המתרפסת בפני אשכנזים ומציג גזענות ואפליה כאסון טבע
הביקורת על התערוכה במכון הערבי בפריז מדגימה כיצד שוב נכפה אלם היסטורי, עכשווי ועתידי על מזרחים בישראל. הדיון שהתפתח מעלה תהיה לגבי האופנים שבהם, אם בכלל, השתנו התנאים לדיאלוג מזרחי-פלסטיני מאז הכישלון של המפגש ההיסטורי בטולדו בשנת 1989
מדוע קיים בשיח הציבורי תיוג שלילי כל כך ל"פוליטיקת זהויות" וההתייחסות אל פוליטיקה זו כאילו היא נוגעת אך ורק למזרחים, כאילו זהויות אלה אינן כוללת את קבוצת הכוח האשכנזית בישראל?
רק מנהלים אשכנזים של הסכסוך הפנים-יהודי מקבלים בהפתעה את עוצמת הכעס למול שערי הברזל הצהובים של היישובים הקהילתיים. הם שוכחים בזחיחותם את ועדות הקבלה שהם מיסדו, הפוסלות בני אדם באמצעות הלשון הנקייה ״לא מתאימים למרקם החברתי״. תגובה לרון גרליץ
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
