"כתיבה היא תמיד מעשה קולקטיבי, אף שלימדו אותנו כי היא פעולה יחידנית. אנו תמיד חושבים על קהל, ומדברים מתוך החברה שבתוכה אנו מתקיימים". ההקדמה מתוך ספרו הגעשי החדש של מתי שמואלוף
פליט מכורדיסטאן הסורית, אקדמאית פלסטינית, פליט מדמשק וסטודנטית מירדן – כולם בגלגול גרמני של חייהם, כשהלב צופה אל המזרח התיכון. מתי שמואלוף ראיין בברלין ארבעה פליטים על ההתקוממויות בעולם הערבי
במלאת 100 שנה ל"כוכב הגאולה" מאת הפילוסוף הגרמני יהודי פרנץ רוזנצוויג, מתי שמואלוף משוחח עם חביבה פדיה על הרלוונטיות של החיבור המהדהד הזה לדיון הפוליטי, החברתי, היהודי והמזרחי בימינו
העצמי של הכותבת הוא מפת ארץ ישראל והיא רוצה לייצר מפה חדשה וחומלת, משוחררת מפטריארכליות, ללא דיכוי מעמדי, לצאת לרוד טריפ במזרח התיכון, הפלסטיני, להפוך כל לא לכן. על ספר השירה של לילך ובר
קהילות המהגרים החדשות לא מצאו מזור אמיתי לכאב הישראליות שלהם. הזיכרון של עשרות שנים בישראל, על כל צרותיה ובעיותיה, כיבושיה, הדרותיה ודיכוייה, עדיין מעצב את תבנית נוף מולדתם. מענה לניסן שור
ללא ביקורת על ישראל, אנחנו חוזרים ונופלים בדיוק לתוך פחי האנטישמיות והפשיזם שהביאו ליצירתה. עלינו להקשיב לקולות הדיאספוריים, ולא להניח חומה רגשית ופוליטית בשם ה"פטריוטיזם" שהוא בעצם המשך של דיכוי בדרכים אחרות. מתי שמואלוף מצטרף לשיח על ברלין
