מדיניות הסגר בישראל מחוללת תמותה, תחלואה ואלימות בהיקף מבעית, מרסקת המונים וקוברת כל סיכוי לדמוקרטיה ושוויון בין הירדן לים. סגר אינו פתרון לקורונה, אלא עוול נורא שיש לעצור אותו, בייחוד כשבפועל, נתוני הקורונה המקומיים אינם מצדיקים בהלה חריגה
מהלכי הסגר שננקטו בישראל ובעולם משרתים את החזקים והעשירים על חשבון המוחלשות והעניות, ומעוררים ביקורת בקרב רופאות וחוקרות. ואולם, בפיד השמאלני פרחו פוסטים על חשיבות הציות לסגר מתוך סולידריות, לצד סדרות מומלצות ועוגות. התמיכה במדיניות הממשלה תוך תיוגה כסוציאל-דמוקרטית מזמינה ביקורת דווקא משמאל, וגם כמה הרהורים סוציולוגיים • חלק א'
כותרות השבועיים האחרונים ממחישות היטב את המנעד הדכאני המשתרע מהמבט המצנזר דרך שלל מפגנים של אלימות, ביניהם מפלסות נשים את דרכן ועד הרצח המוחלט. זו טעות לחשוב שסיפורי הנרצחות הם מ"פלנטה אחרת", כי למעשה כולנו מצויות, לעתים בזחילה, באותה מנהרה ממש
בהתאם לדקדוק הפנימי של משטר הרשתות החברתיות הנפוץ בימינו, שלל הרגשות שאי-אפשר להביע בפוסט או באימוג'י, נדחקים לטובת כלכלת חליפין חיוורת של לייקים וסטטוסים וסרטוני סקס במקום סקס. כי כמה חירות ואמת פנימית יכולות להיות בסקס מול מצלמה בשביל החבר'ה?
