פרופ' דפנה הקר מצליחה לספר לעצמה סיפור הצלחה קוהרנטי ולינארי על נשים באקדמיה, לכאורה עושה סדר בכאוס שהוא המציאות הקפיטליסטית בת זמננו. למעשה, היא מהללת את השיטה שאקדמאיות צעירות הן בשר התותחים שלה, מנרמלת תרבות שמובילה את כולנו לאבדון, לא פחות מזה
לא הזקפה היא זו שמייצרת אלימות מינית, ולא הווגינה מונעת אותה, מה שכן נדרש תמיד כדי שהפגיעה תימשך, זו חברה סלחנית שממהרת להתייצב לצד התוקפ.ת. בעקבות האירועים בעמותת "כולן"
ניתן היה לצפות שכשר בכיר מהקהילה הגאה יבקש איציק שמולי לקדם נושאים הקשורים לרווחה והנוגעים בשלל מצוקות של אוכלוסיות שוליים בקהילה הלהט"בית, אך השתלטות פוליטיקת הפונדקאות על השיח של קהילת הלהט"ב הגיעה לכדי מיצוי גרוטסקי בהסכם הקואליציוני הנוכחי
כדי שהאקדמיה תוכל להיות מקום בטוח לכולנו, יש להרחיק את הפוגעים ולייצר נורמות ממסדיות ברורות שאוסרות פגיעה וניצול יחסי מרות מכל סוג, מיני ואחר. תגובה למאמרן של דפנה הקר ויעל השילוני-דולב "מגרש משחקים חדש לנשים וגברים"
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
