המאמרים של עוזי לויה
-
מאחורי המושג הלבנת נכסי נפקדים
מדינת ישראל חוקקה מיום הקמתה חוקים בתחום הקרקעות, אשר נתנו לה לגיטימציה להלאים ולהלבין "נכסי נפקדים". מעגל הנפגעים הראשון והראשי כתוצאה מכך היה כמובן הפלסטינים, יהודי ארצות ערב והאסלאם היו הקורבנות המשניים -
לכל מפונה מביתו יש שם
"מן היושר שתחל כבר הדאגה הנכונה לאנשי העוני שבשכונות העוני" – אותן מלים מ-63' של תושבי מנשיה מהדהדות גם היום בשכונות המועדות לפינוי בתל אביב-יפו, בקרב משפחות שזכויותיהן הקנייניות לא הוסדרו במזיד ע"י המדינה. והמאבק ממשיך -
מדיניות החלשת המוחלשים ב"שכונות"
במקום שיהיו בעלי הבתים והקרקע – כמו האשכנזים ה"חלוצים" – השלטון מצמיד לתושבי שכונות השוליים של תל אביב-יפו תג של פולשים ועבריינים. אסור להפסיק את המאבק ולהיכנע בפני בעלי השררה וההון לפני שהדרישה הבסיסית ל"דירה תמורת דירה" תיושם -
היכן ניישב אותם? תלוי במוצאם האתני
בראשית שנותיה של ישראל הופעלה מדיניות קרקעית סלקטיבית על בסיס מוצא אתני, שבלמה כל אפשרות למוביליות חברתית בקרב יהודי מדינות ערב. השלכותיה של מדיניות זו, המתבטאת במסמכים שנמצאו בגנזך המדינה, ניכרות עד היום • חלק שני בסדרה -
"לצרכי פיתוח הארץ וטובת אזרחיה"
האפוטרופוס לנכסי נפקדים היה לגוף בעל כוח עצום, והפתרון של "סידור" הפליטים הערבים בארצות הערביות קנה אחיזה בלבבות ובמעשים. ניתן גם לשאול – את טובתו של מי שירתה מדיניות פיזור האוכלוסייה שמאכלסת את נכסי ״הנפקדים״ הללו? מסמכים מרעישים שלא נחשפו עד כה ממעמקי גנזך המדינה • חלק ראשון בסדרה