ההכרה הפתאומית בקיום הטרנסי והקולות המורכבים שמשמיעים טרנסיות וטרנסים, מעוררים באנשים לא-טרנסים שאלות קשות לגבי עצמם ומידת החופש שלהם בעולמנו הממוגדר עד חנק. אולי בגלל זה הם מתאמצים להגחיך את צורת הקיום הזו ולגדור אותה באופן צר ומעוות
הצעת חוק להחמרת ענישה בפשעים על רקע מגדרי, מעלה את התהייה: האם הקהילה הטרנסית להביע אמון במערכות הכליאה – אותן אלו אשר באופן היסטורי ואקטואלי משרתות את האלימות והאפליה הממוסדת כלפיה?
סביב יום הזכרון הטרנסי, שצוין בשבוע שעבר, דובר רבות על התאבדותה של מאי פלג, פעילה בקהילה. אלא שהיום הזה, במידה מסוימת, משתף פעולה עם הפוליטיקה של המוות שרודפת את חייהם של אנשים שונים מגדרית. צריך להתעמת בכנות ובאומץ עם כך שיש מי שנידונים לחיים ראויים, בזמן שאחרים מתקיימים באזור הדמדומים
בהמשך לניתוח של ד"ר יפעת ביטון את מצבם של המזרחים במערכת המשפט הישראלית, עידו קטרי יוצר חיבור בין אפליה על בסיס אתני לאפליה על בסיס מגדרי ושקיפותן בפני החוק
כיצד יכול החוק להגן על טרנסג'נדרים מפני אפליה בתעסוקה? רק אם מערכת המשפט תפסיק להגביל את החופש המגדרי שלנו. בינתיים, על המעסיקים לקחת בחשבון כי העידן בו א/נשים טרנסג'נדרים שיתפו פעולה עם השתקתם, מתקרב לסופו
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
