יש את האמריקאים הליברלים האלה, שבכל פעם שתגידו משהו ביקורתי על ישראל ינופפו לעומתכם במד האנטישמיות. מבחינתם, ישראל איננה מדינת אפרטהייד, יצאה מזמן מעזה, ובכלל – ״יש גרועות ממנה״. כך תתמודדו עם הקלישאות
״סכנה לדמוקרטיה הישראלית״, ״אכלו לי שתו לי״ ו״מי שרוצה מצליח״ הם רק כמה מהביטויים הקיטשיים העומדים במרכז השיח הפוליטי והחברתי בישראל. זה מקל עלינו להתכחש לחרא: לדיכוי של מי שלא נולדו לקבוצה הנכונה, לרדיפת מתנגדי משטר ולצווי איסור פרסום
העיתונאי הגרמני מרטין לז׳ן תויג על ידי לשכת העיתונות הממשלתית כפעיל פרו-פלסטיני, ועוכב ונחקר בכניסה לארץ כ-24 שעות עד ליל אמש, אז נאסרה כניסתו למשך עשר שנים. מתברר שעיתונאי בעל עמדות פוליטיות שלא מיישרות קו הוא סכנה של ממש לדמוקרטיה
השאלה איננה האם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם מי שנהנה מזכויות יתר מוכן לוותר עליהן. לא אם אנחנו מסכימים להיות אויבים, אלא האם אנחנו מוכנים לתת יד לשליטה ודיכוי או להעלים מהם עין
השבוע הכריזה המדינה כי העציר שובת הרעב מוחמד עלאן ישחורר רק אם ייגרם לו נזק מוחי בלתי הפיך. מה אם הפשע המחריד שמבצעת המדינה כלפיו רומז על יחסה לכולנו, והמשטר כבר מסמן אותנו על פי הזדהותנו המוחלטת איתו?
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
