רוני גרוס
סופרת, משוררת, מתרגמת ומלווה רוחנית. פרסמה שלושה ספרים: "עצם חשופה" (2019), "מי מחבקת את עצמה?" (2021) ו"לילה אחד" (2023). עובדת לקידום מטרות חברתיות ותרבותיות המעוגנות בעקרונות של שוויון, צדק חברתי וחופש.
המאמרים של רוני גרוס
-
בלי לדעת שהשבעה באוקטובר קרה
מסה אישית -
היום שאחרי הוקעתם של הפוגעים מינית
ההתמקדות בסיפור פגיעה מסוים במעין מעגל סגור של "חשיפה – דרישה לגינוי – חשיפה של נפגעות נוספות – דרישה לביטול קיומו של הפוגע" אינה מספיקה לטווח הארוך. מה צריך לקרות בדרך לתיקון עולם? -
עולם שלא קיים
בימים הראשונים קמתי כרגיל, סידרתי את המיטה, פתחתי את התריסים והשארתי חריץ קטן פתוח בחלון, להכניס את ריח ההדרים. אבל אז התחילו להיכנס הריחות האחרים: המלח, והסכנה. מסה אישית בימים של קורונה -
אז ככה נראית פמיניסטית?
קשה שלא לשפשף את העיניים בהשתאות אל מול הראייה הלקויה כל כך של אורית קמיר, אקדמאית עתירת זכויות שמוחקת במחי מאמר את הישגיהן של נשים המובילות מאבקים קריטיים לחייהן של אלפי נשים, רק משום שהן מעזות להזדהות כמזרחיות, ערביות או נשות פריפריה -
מאחורי ה-Wellness יש כאב אמיתי
אופורטוניסטים רבים גוזרים קופון על נשים, תוך טיפוח פנטזיות לא מציאותיות והבטחה לריפוי מדומה. אבל תעשיית ה-Wellness המשגשגת בדמותן של נשים כמו גווינת' פאלטרו חושפת את כאבן המתמשך של נשים שהממסד עיוור למצוקתן -
להילחם במערכת מחוץ למסדרונות השלטון
בחירתו של טראמפ בועטת את הפמיניזם החוצה, אבל הנשים האמריקאיות הן לא פראייריות. וצריך לזכור, שגם תנועת Black Lives Matter החלה את התקוממותה בזמן כהונתנו של נשיא שחור ראשון -
לפמיניזם בישראל חסרות מילים רעננות
אנחנו יוצאות למועדונים ופותחות פרופילים באפליקציות סטוצים אך במקביל, בזירת השיח, נתקענו עם טיעונים מיושנים לגבי סקס ואלימות מינית. הגיע זמנו של הפמיניזם להתעדכן ולאמץ לחיקו בין היתר את מחשבת הסקס-פוזיטיב. ואולי כדאי להתחיל בהבנה שמה שרע לי לא בהכרח רע גם לאחרת -
הבנאליות של הפורנו
גיליון הסקס של טיים-אאוט מכתיר את "המהפכה המינית החדשה" של "דור הפורנו", מבלי להזכיר לרגע את הניצול הזועק מתוכה