בעיצומה של מפולת חברתית אנחנו חוזרים למציאות של טרום הקורונה במצוקה גדולה עוד יותר, שגם בה יש רעבות וחולים ונכות ובודדים וקשישות ואמהות חד הוריות. האשליה של חזרה לשיגרה תאפשר לשלטון להתנער מאחריותו, ולו המופחתת, הקיימת היום ועלינו לנסות לחשוב כיצד מייצרים מעשה חתרני והתנגדותי שונה ממה שהורגלנו
כבר יותר מחצי שנה דורשות נאבקות הדיור הציבורי ממשרד השיכון לקבוע תקנון הוגן נגד הטרדות מיניות, לשווא. הגיע הזמן שמאבק #גםאני יעבור גם לשלב הבא: מאבקה של #גםהיא, שבו יעמדו נשים לצד אלו שתלויות ב״חסדיהם״ של הפוגעים בהן
הדבר היחידי שעובד טוב בחברה לשיכון שאינה משכנת – גם בגרסתה ה״חדשה״ – הוא יחסי הציבור. כאשר אחת מבין רבבות הממתינים בתור מקבלת דירה, הנשרים של עמידר עטים עליה לצילום ראווה שקרי. אם ברצונכם לדעת את האמת, היכנסו לעמוד חדש המציג את מציאות הדיור הציבורי ללא מסווה וללא איפור
הימים האלה של זיכרון ועצמאות מזמנים התמודדויות קשות לזהויות צעירות שלא ניצבות בהלימה עם החזון של המדינה היהודית, וגם למוריהן. רותי לביא ניסתה לעשות קצת אחרת
עמותת ״שמע״, היחידה המהווה בית לילדים חירשים וכבדי שמיעה בישראל, נמצאת בקשיים כלכליים וניצבת בצל קיצוץ נוסף מטעם משרד הרווחה. רותי לביא, אם לשני ילדים כבדי שמיעה, מזמינה למאבק
שר השיכון משקיע בתוכניות שמשמעותן אחת: גזר דין מוות לדיור הציבורי. הוא משבר עצמותינו במילים יפות, בתוכניות במסווה חברתי, שכל מטרתן להתעלק שוב ושוב על המוחלשים ולייצר עוד ועוד רווח למקורביו
משרד השיכון וחברת עמידר חתמו במודע על הסכמים עם יזמי פינוי-בינוי, כדי להעביר לרשותם אלפי דירות חדשות ויפות תוך נישול המוני של דיירי דיור ציבורי בחסות החוק. חובה על שר השיכון גלנט לתקן את המעוות
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
