הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
המאמרים של רותי שטרן
-
העצרת היתה חייבת להיפסק בשנייה שספיר חטפה מכות
זה לא קרה בשולי הרחבה, זה קרה ממש קרוב לבמה, ממש מול הפנים של איתי פנקס. כל כך התרגלנו לאלימות, שאנחנו כבר לא יודעות לעשות את המובן מאליו -
זה מה שמוציא את הקהילה שלי לרחוב?
כמו הפמיניסטיות שחשבו שנשים בצמרת יועילו לכל הנשים באשר הן, כך גם האקטיביסטיות הלסביות, הטרנסיות, הביסיות, ההומואים הפלסטינים וכל שאר שכבת התחתית של הקהילה מאמינות שמאבק הפונדקאות ייקח את כולנו למעלה. אבל זה שקר ואחיזת עיניים -
דווקא את שפי פז הזמנתם לדבר?
הערב יתקיים במרכז הצעירים המקסים החדש בלב שכונת התקווה אירוע גאווה. המארגנים בחרו להזמין אליו את שפי פז, סמל הפילוג ואי הסובלנות מדרום העיר. קריאת השכמה לאנשי/נשות המרכז הגאה -
ישראל: הסוף היה כבר בהתחלה
אני כבר לא יכולה לשאול את סבא וסבתא שלי איך יכלו להיות חלק מהזוועות האלה. אני רוצה להאמין שהם לא ידעו על הנכבה, על חטיפת הילדים, על הניסויים בבני אדם, ואני יודעת שזאת אמונה חסרת בסיס -
כאמא ששולחת את בתה לבית הספר
אני חייבת להיות בטוחה שהמבוגרים שם יודעים את מקומם, שהם לא מתבלבלים, שהם יודעים שהם לא חברים של הילדים ובטח שאסור להם באיסור מוחלט להיות בני זוג או פרטנרים רומנטיים ו/או מיניים שלהם -
לא יכולה לדמיין את השכונה בלעדיהם
יותר ויותר פליטים עובדים כאן במסעדות ובניגוד למסעדות של הליברלים במרכז העיר, כאן הם עוברים גם לפרונט ולא נשארים מאחור בשטיפת הכלים. הילדים כאן הולכים מעורבבים וילדים מכל הצבעים צועקים לכלבה שלי ברחוב. בפועל, שכונת התקווה נגד הגירוש -
זה הכי כצאן לטבח
בחג הזה אנחנו לומדים שמלחמות זה חלק מהעולם כמו השמש והים, ואנחנו לומדים להיות ישראלים, ולומדים בעיקר שגברים נועדו למות. שבשביל זה הם חיים. הם חיים בשביל שיהיה מי שילך למלחמה ויגן עלינו. רותי שטרן מנמקת למה היא שונאת את יום הזיכרון
