בתקופה בה שיח הזהויות הופך מהותני יותר ויותר, מבקשת סיגלית בנאי לחזור אל הלבנטיניות הכהנובית, ומסרבת להכריע בין זהויות קטגוריאליות. אל מול הדרישה לקוהרנטיות בזהות אתנית, מעמדית, דתית או פוליטית היא טוענת לזכותה להגדרה עצמית גמישה. לקראת המופע הערב
בסרטה של יעל קיים ״ההר״ מתבקשת אישה דתייה החיה למרגלות הר הזיתים לבחור בין תשוקה ואמהות – שני דברים אותם התרבות שלנו שבה ומציבה כשני קטבים שלא ניתן ליישב ביניהם
בעיר השחורה, המוחשכת, אנו נעות במהירות, בדריכות, במתיחות שנגמרת רק כאשר אנו נועלות אחרינו את דלת הבית. מבקשים מאיתנו להיזהר, כאילו קיומנו במרחב הוא שמייצר את האלימות. במציאות שנוצרה, אין לנו ברירה אלא להגן בעצמנו על עצמנו ועל אחיותינו. קריאה לפעולה
