אסון טבע ונדיבות
רציתי לכתוב על
אבל איני יכול שלא לכתוב כמה מילים על
בזה מתבטאת העזרה בשלב זה: “מנהיגי העולם מיהרו להציע סיוע לאינדונזיה. הצלב האדום הבינלאומי קרא לגייס 10 מיליון דולר לסיוע לניצולי האסון ושלח כ-400 מתנדבים למקום. מדינות רבות כבר הודיעו על נכונות להתגייס: אוסטרליה, יפן וסין שיגרו מסרים והצעות להגיש סיוע. גם בריטניה וצרפת פנו באופן רשמי לממשלת אינדונזיה והציעו את עזרתן וכך עשה גם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, שפנה לעמיתו האינדונזי בהצעה להגיש כל סיוע לו יזדקק”.
הגדילה לעשות ארה”ב: “שגרירות ארה”ב בג`קרטה מסרה שהממשל יקצה 100 אלף דולר כסיוע ראשוני לפעולות חילוץ והצלה באזור האסון באמצעות ארגוני הצלב האדום והסהר האדום הבינלאומי. מאוחר יותר הודיעה מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס, כי ארצה תעביר לאינדונזיה מענק סיוע בסך חצי מיליון דולר”.
נדיבות כזו לא נראתה בעולם כבר זמן רב, מאה אלף דולר, לא אולי חצי מיליון, עשרה מיליון, אולי נוסיף בונוס? בכל המדינות המציעות את העזרה המעליבה הזו ישנם בני אדם שמשתכרים את סכום העזרה בכמה שבועות של עבודה. שלא לדבר על בעלי הון של מיליארדים שריבית היומית על ההפקדות שלהם שווה לתוצר לאומי של מדינה קטנה. גם ההוצאות על מלחמה קטנה או גדולה גדולים בהרבה, אבל ככה זה בעולם של המאה ה-21 יש דברים חשובים ויש בני אדם ששווים כלום.


