בין אדוארד קוץ' לרון חולדאי

לפני כשבועיים צפיתי בסרט דוקומנטרי על אדוארד קוץ’, ראש עיריית ניו יורק לשעבר. גרתי ולמדתי בניו יורק בחלק מתקופת כהונתו. קוץ’ היה ראש עיר שחצן שיחסיו עם האוכלוסייה השחורה בעיר היו גרועים, בלשון המעטה, ומדיניותו כלפי קורבנות מחלת האיידס שפשטה בעיר בשנות השמונים הייתה אטומה ונוראית. אולם אחד ההישגים הכבירים של קוץ’, שהיה ראש עיר דמוקרטי בעל תפיסה כלכלית שמרנית, היתה תוכנית הדיור בר-ההשגה שהוא יזם – שבמסגרתה נבנו 180,000 יחידות דיור בעיר. מדיניות ששינתה לחלוטין שכונות שלמות ברובעים כמו למשל הברונקס, שחלקים גדולים ממנו נראו כעיר לאחר הפצצה.

מטרת התוכנית הזו הייתה לספק דיור בר-השגה לאנשים מיעוטי אמצעים ולמשפחות מהמעמד הבינוני. העיר ניו יורק השקיעה בתוכנית של קוץ’ 4.4 ביליון דולר במשך 15 שנים, כאשר כל הסכום הזה הגיע מהתקציבים העירוניים, משום שהממשל הפדראלי סירב לסייע במימון. יש קונצנזוס בקרב מומחים שניו יורק לא היתה נראית כפי שהיא נראית היום וכנראה הייתה דומה יותר לדטרויט, לולא מפעל הדיור העצום של קוץ’.

ואצלנו, בכל פעם שאני מסתובב במרכז תל אביב אני נדהם מכמות בנייני הפאר, מגדלי האקירוב למיניהם ששרי ביטחון לשעבר רוכשים קומות שלמות בהם ומלונות הבוטיק שנבנים בה עבור האלפיון העליון. מדיניותו של ראש עיריית תל אביב מסתכמת בהפקרת דרום העיר וגירוש צעירים ומעוטי אמצעים ממרכזה, ובינתיים מחירי הדירות הולכים ומאמירים. לאחרונה קראתי שלעיריית תל אביב יש עודף תקציבי של מיליארדי שקלים. אבל אין שום סיכוי שחולדאי יעשה מעשה קוץ’, ראש העיר הזחוח מחזיק בעמדה שצריך לתת לשוק לעשות את שלו ויש לדכא באלימות כל ביטוי של מחאה של דרי אוהלים נגד מדיניותו.