היתה זו אך שאלה של זמן מי יהיה הראשון שיכנע לרפלקס הגזעני המותנה שלו ויקיא את עיסת הזוהמה שלו קבל עם ועולם לנוכח בחירתו של ברק אובמה ה”שזוף” לנשיאה של המעצמה מס. 1 בעולם. “כולם רוצים שיזוף כמו של אובמה, או נעמי קמפבל”, הבריק הפלייבוי האיטלקי בן ה-72 , סילביו ברלוסקוני, המכהן, בין השאר – אוי לאותה חרפה! – כראש ממשלת איטליה. בחדשות המקוונות התבשרתי שלא מכבר הוא נפגש עם נשיא רוסיה והעלה בפניו את הסוגיה הרת הגורל הזו. אני יכול לתאר לעצמי שגם הנשיא הרוסי, משתזף סדרתי, נורא מודאג מכך שמעתה ינהיג את העולם שזוף ולא משתזף. רק שהוא, בשונה מברלוסקוני, מגלה (בינתיים) “איפוק”, לפחות פומבי, לנוכח צבע עורו של אובמה. בתגובה לגל הגינויים שהוא חטף על הראש לאחר ההתבטאות הנ”ל, ברלוסקוני אמר שדבריו נבעו מקנאה לאובמה. אתם יודעים מה? אני מאמין לו. הוא גם גזען וגם מקנא. ויש מה לקנא באובמה.
כי אובמה הוא גבר יפה מראה; צעיר (רק בן 47) שנראה צעיר בכמה שנים טובות מכפי גילו הביולוגי;ללא גרם שומן מיותר; רחב אופקים; למד באחד המוסדות היוקרתיים ביותר בעולם (הארוורד); דובר רהוט; אינטליגנטי; כריזמטי; ומה שמנקר במיוחד במוחו של הנובו-ריש האיטלקי הרדוד הוא סך כל התכונות הללו, המתכנסות לתוך ישות אחת, שחורה, לא עליו, שמעתה אמורה לצוות גם על גביריה הלבנים של אירופה את מצוות עשה ואל תעשה במישור היחסים הבינלאומיים, והוא זה אשר מהלכיו יקבעו אם פני כלכלת העולם לשבט יהיו או לחסד. תרחיש שכזה לא עלה אפילו בסיוטיו המבעיתים ביותר. ברלוסקוני כמשל ( הוא אינו היחיד מבין המנהיגים הלבנים בעולם – מזרח ומערב כאחד – שחושב כך על אובמה, רק שהוא קצת פחות מפותח מבחינה שכלית), מגדיר את עצמו רק דרך התשליל של השונה, האחר, או באמצעות ממונו. את מרכולתו איש אינו מעוניין לקנות, כי אין באמתחתו דבר פרט לממונו, שבאמצעותו הוא קונה את כל שפחות המין הבלונדיניות, שופעות הסיליקון וחשופות הירכיים, אשר מככבות במופעים הטלוויזיוניים של אימפריית התקשורת שלו. מופעים אלה הם פסגת התרבות והאינטלקט שלו. ברלוסקוני יודע שללא ממונו הוא היה נזרק מהפאב העבש והאפלולי ביותר שניתן להעלות על הדעת. לא כן אובמה.
אובמה חשף את הברלוסקונים למיניהם במערומיהם. גם אם אינו האידיאולוגיה בהתגלמותה, הקמפיין היותר אידיאולוגי שלו ניצח, ובגדול. הוא לא נתיירא לפרוט את הקרדו שלו לגורמים, ובראשו – השואה הכלכלית העולמית המתחוללת עתה ,אותה שואה שהברלוסקונים הם ממבשרי מסע הצלב של כיבושיה ההרסניים, כפי שאומרת המציאות של ימים טרופים אלה, וכמו שהתריעו אי אלו דון קישוטים תמהוניים שבמקרה הטוב קריאותיהם פגשו בחיוכם המבזה של הברלוסקונים. והנה, הגיעו הימים הנוראים שממוטטים את גורדי השחקים הוירטואליים של דת הגלובליזציה, שכל העת היו מול עינינו והדריכו את חיינו, בבחינת כזה ראה וקדש, וכל קיומם המדומה נתגלה כמשאלות לב ועולם של דימויים יותר מאשר מציאות ממשית. מחורבותיה של מציאות זו קם, מלוא קומתו, אובמה. הוא לא צ`ה גווארה וגם אין, כנראה, “סכנה” שהוא יחולל מהפכה סוציאל-דמוקרטית בארה”ב. אפשר שהוא אפילו יהיה זהיר יותר בצעדיו מאשר היה נוקט, אילו נבחר, נשיא לבן. אבל, לברלוסקונים זה לא מזיז. הוא “שזוף”. גם אם ססמת הקמפיין של אובמה היתה פורצה איטליה (כשם מפלגתו של ברלוסקוני), האחרון היה מתקשה לגבור על יצר הגזענות הטבוע בו. והרי המכניזם החולני הזה מוכר וידוע לנו ממקומותינו.
אובמה ה”שזוף”, על אפו, חמתו וממונו של הנובו-ריש המילאנזי, הוא נשיאה הנבחר של ארה”ב , המעצמה מס. אחת (עדיין) בעולם. לא צפויות, כאמור, מהפכות אידיאולוגיות בארה”ב ובמדינות המערב. מקסימום רפורמות. אבל, המהפכה המשמעותית, לטעמי, היתה לעובדה: ברק אובמה, ה”שזוף”, הוא שינהיג את העולם בארבע השנים הבאות. הערותיו של ראש ממשלת איטליה רק מבטאות את ההלם והמצוקה שלו ושל דומיו. בהצלחה לאובמה.