הדרום או: הבשורה על פי מתי

בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם,
לְכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם:
כָּכָה זֶה מֵאָז שֶׁאֱלוֹהים בָּרָא אֶת הָעוֹלָם,
כְּשֶׁנִּקְווּ הַמַּיִם מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם
וְהַדָּרוֹם
מִתַּחַת לַצָּפוֹן.
וּכְשֶׁאֱלוֹהִים בָּרָא אֶת הַדָּרוֹם
הוּא בָּרָא וּבָכָה, בָּרָא וּבָכָה:
כָּאֵלֶּה הֵם הָאֱלוֹהִים
בּוֹרְאִים וּבוֹכִים,
בּוֹרְאִים וּבוֹכִים.

בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם
לְכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם,
וְאִם הַגּוּף מָקוֹם –
וְהַגּוּף וַדַּאי מָקוֹם,
בַּגּוּף אֲנִי יוֹדֵעַ
אֵיפֹה כָּל דָּבָר,
אֵיפֹה כָּל אֵיבָר –
וְאִם הַגּוּף מָקוֹם
אָז גַּם בַּגּוּף:
צָפוֹן – רֹאשׁ,
דָּרוֹם – רַגְלַיִם,
דִּיזֶנְגּוֹף סֶנְטֶר – לֵב,
תַּחֲנָה מֶרְכָּזִית – זַיִן.
בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם
לְכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם,
כָּכָה זֶה מֵאָז שֶׁאֱלוֹהִים בָּרָא אֶת הָעוֹלָם,
מֵאָז שֶׁלּוֹט נִפְרַד מֵאַבְרָהָם:
אִם תַּדְרִים אַצְפִּין וְאִם תַּצְפִּין אַדְרִים
קַח לְךָ בַּבֹּקֶר מְלֵאִים
אֶת הָאֲנָשִׁים בָּעֶרֶב
תָּשִׁיב רֵיקִים
כְּמוֹ פִּקְדוֹנוֹת שֶׁל בַּקְבּוּקִים,
בִּקְצֵה הַיּוֹם, כְּשֶׁהַדָּם בּוֹעֵר מֵהַפָּנִים,
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הַמְּבֻגֶּרֶת מִתְרַסֶּקֶת
אֲדֻמָּה מִמַּאֲמָץ
מְמַהֵר וְעוֹלֶה
הַיָּרֵחַ בְּחֻלְצַת מְאַבְטֵחַ
לִשְׁמֹר עַל שְׁנָת הָעֲשִׁירִים.

בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם,
לְכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם,
כָּכָה זֶה
מֵאָז שֶׁאֱלוֹהִים בָּרָא אֶת כּוֹכַב הַצָּפוֹן:
אַחְח,
הוּא כָּל כָּךְ מַבְהִיק,
כָּל כָּךְ מַבְרִיק,
כּוֹכַב הַצָּפוֹן,
כָּל כָּךְ מְצֻחְצָח
וְנָקִי.
כְּבָר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים
אִמִּי נוֹסַעַת עַד אֵלָיו
רוֹכֶנֶת, מְנַקָּה, מְצַחְצַחַת,
מַבְהִיקָה,
מַבְרִיקָה.

“אִמָּא, צְאִי לְפֶּנְסְיָה,
כְּבָר אֵין לָךְ כּוֹחַ בַּיָּדַיִם…”

“וּמִי יְפַרְנֵס אוֹתִי יָ’אִבְּנִי?…
חָשַׁבְתִּי תִּהְיֶה עוֹרֵךְ דִּין,
אוֹ רוֹפֵא…”

“…אִמָּא,
כְּבָר אֵין לָךְ כּוֹחַ בַּיָּדַיִם…”

לְכָל הַפּוֹעֲלִים,
לְכָל הַמַּקְרִיבִים,
לְכָל הַשָּׁרָשִׁים,
שֶׁמִּתְקַדְּמִים בַּכְּאֵב וּבַחֹשֶׁךְ
אֲבָל יוֹדְעִים שֶׁבִּזְכוּתָם הָעֵץ יִהְיֶה
גָּדוֹל וְיָפֶה:

הַכּוֹכָבִים מֵתִים
הַשָּׁרָשִׁים חַיִּים.

לְכָל מָקוֹם יֵשׁ דָּרוֹם,
תּוֹדָה לָאֵל,
בְּכָל מָקוֹם
יֵשׁ דָּרוֹם

מתוך הספר “מזרח ירח” בהוצאת טנג’יר