הקולנוע הישראלי בסכנת הכחדה

בימים אלה, כשאזרחי ישראל שרויים בחרדה מתמדת לנוכח הקרבות בצפון ובדרום, המו”מ להשבת החטופות והחטופים קפוא ומציאות החיים השברירית מתערערת שוב ושוב, קיבלנו תזכורת מטלטלת נוספת לכך שאסור לנו להזניח גם את המאבק על עתיד התרבות והיצירה במדינה.

טיוטת מבחני התמיכה החדשים בתחום הקולנוע שפרסם לאחרונה משרד התרבות, מאיימת להחריב את הקולנוע הישראלי כפי שהכרנו וטיפחנו בשני העשורים האחרונים. אם הטיוטה תאושר ללא שינויים מהותיים, יהיה זה אסון בלתי הפיך לאמנות הקולנוע בישראל, לתרבות הישראלית, לחופש הביטוי ולחוסן הרוחני-אמנותי של החברה בישראל.

עיקרו של השינוי הדרמטי שמשרד התרבות מבקש לחולל בתמיכה הממשלתית בקולנוע הוא מתן עדיפות מוחלטת להצלחה מסחרית של סרטים על פני ערכים אמנותיים, חברתיים ותרבותיים. אם עד כה מבחני התמיכה העניקו משקל לאיכות היצירה, להישגיה האמנותיים, לתרומתה התרבותית ולחשיבותה לשיח הציבורי ולזהות הישראלית – הטיוטה החדשה מתייחסת לסרט כמוצר צריכה ולהצלחתו הקופתית כמדד כמעט בלעדי לתמיכה בו.

תפיסה זו מוטעית מיסודה ונוגדת את הרציונל של תמיכה ממשלתית בקולנוע ובתרבות בכלל. אמנות הקולנוע, בדומה לספרות, תיאטרון או מחול, היא ערך ציבורי שראוי לתמיכה מתוך הכרה בחשיבותה לחברה ולתרבות, ולאו דווקא מתוך שיקולים של כדאיות כלכלית. יצירות פורצות דרך, מאתגרות ומשנות מציאות לא תמיד זוכות להצלחה מיידית בקופות, אבל ערכן האמנותי והחברתי נמדד בטווח הארוך והשפעתן ניכרת שנים רבות אחרי צאתן. הרעיון שהמדינה צריכה לתמוך רק בסרטים “מצליחים” מבחינה מסחרית שקול להצהרה שהספרייה הלאומית תרכוש רק רבי מכר או שהתזמורת האנדלוסית או הפילהרמונית תנגן רק להיטי פופ.

יתר על כן, הפקרת הקולנוע הישראלי לשוק החופשי תוביל בהכרח לצמצום הגיוון, לחיסול קולות אמנותיים ייחודיים ולפגיעה אנושה בחופש היצירה. כי מה יוכלו ליצור קולנוענים הנאלצים להתחשב רק בפוטנציאל ההצלחה הקופתית של סרטיהם? ברור שהם ייאלצו להתכנס לקונצנזוס, להימנע מנושאים שנויים במחלוקת, לרצות את הטעם הממוצע ולא לאתגר את הצופה. תחת שוט ההישרדות הכלכלית, הקולנוע הישראלי ייהפך שמרני, חד-ממדי ונטול עוקץ ביקורתי. היוצרים ישתדלו לא להרגיז או להתסיס, מחשש שהסרט לא “ימכור”. המגוון התרבותי, הרב-קוליות וריבוי נקודות המבט, שהם מסימני ההיכר של קולנוע בוגר במדינה דמוקרטית, יידחקו לשוליים ויאבדו את במתם המרכזית.

מעבר לפגיעה בחופש היצירה ובפלורליזם, הטיוטה מסכנת גם תחומי יצירה שלמים שהפכו למותג ישראלי מוכר בעולם. סרטים תיעודיים פוליטיים נוקבים, קולנוע אישי וניסיוני, סרטים קצרים פורצי דרך, דרמות עלילתיות מורכבות ועמוקות – כל אלה יהפכו לבלתי אפשריים בעידן החדש, שבו הקופה מכתיבה את התוכן. יוצרים צעירים או חדשים ייאלצו לבחור בין פשרה אמנותית לבין הימנעות מיצירה כלל. קרנות הקולנוע, המחויבות כעת לסף גבוה של הצלחה מסחרית, לא יוכלו עוד לטפח כישרונות, להשקיע בתסריטים מאתגרים או לקדם נושאים חברתיים דחופים.

התוצאה תהיה שבמקום סרטים כמו “ואלס עם באשיר”, “הערת שוליים”, “ללכת על המים”, “עג’מי” או “כנפיים שבורות”, שהטביעו את חותמם על השיח הציבורי ועל דימויה של ישראל בעולם, נקבל גרסאות מדוללות של קולנוע הוליוודי פופוליסטי. זה יהיה חבל גדול, כי הקולנוע הישראלי הצליח לרגש, לעורר מחשבה ולהציב מראה ביקורתית מול פנינו דווקא בזכות יצירתיותו האמיצה, גם כשזו לא הובילה תמיד להצלחה קופתית מיידית.

תעשיית הקולנוע המקומית שלנו, הקטנה בהיקפה אבל הענקית בהישגיה האמנותיים, לעולם לא תשוב להיות מה שהייתה. ההשלכות יהיו הרסניות ובלתי הפיכות.

לכן אני קוראת לכל מי שאכפת לו מהתרבות הישראלית, מאיכות החיים הרוחנית שלנו כאן וממרחב היצירה החופשית להתגייס למאבק בהצעה הרעה הזו. יש להטיל את מלוא כובד המשקל הציבורי כדי למנוע את ההידרדרות הצפויה. אסור לשבת מנגד ולתת למקבלי ההחלטות לחסל את אחד מנכסי צאן הברזל הרוחניים-אמנותיים החשובים ביותר של ישראל. היכנסו עכשיו לאתר שיתוף הציבור של משרד התרבות. ספרו להם מדוע אתם מתנגדים למהלך המסוכן הזה. תנו להם דוגמאות לסרטים שריגשו ונגעו בכם ולא היו מופקים אם המבחנים האלה היו תקפים אז. הסבירו איך הצעדים האלה פוגעים ביוצרים שאתם אוהבים, בסוגי הסרטים שמהם אתם נהנים, בחברה שבה אתם רוצים לחיות. שלחו מכתבי מחאה לשרת התרבות ולחברי הכנסת, כתבו פוסטים, הפיצו את המסר ברשתות החברתיות, דרשו מהפוליטיקאים להתחייב שיתנגדו לתוכנית בהצבעה במליאה.

עכשיו או לעולם לא. זה הזמן להציל את הקולנוע הישראלי, לפני שיהיה מאוחר מדי. בואו נשמור עליו חי, תוסס, מגוון, רלוונטי וערכי למען הדורות הבאים. כי בלי קולנוע ישראלי עצמאי ונועז, נהיה חברה ענייה יותר, אפורה יותר ופחות מעניינת.

הכותבת היא יוצרת דוקומנטרית ולקטורית בקרנות הקולנוע. סרטים שהפיקה, ביימה וערכה השתתפו בפסטיבלים רבים בארץ ובעולם