השינוי יתחיל בתוכם

בשבוע שעבר נערך בתל-אביב “כנס מעלה לאחריות תאגידית”. כבכל שנה, התכנסו ראשי התאגידים הגדולים במשק וטפחו לעצמם בפומבי על השכם על מעורבותם החברתית הגוברת. גיוון תעסוקתי, שקיפות וקיימות – כמעט כל המלים הנכונות נאמרו שם. אין ספק, המודעות לנושאים אלו גברה מאוד בשנים האחרונות, וכבר לא ניתן לפטור עוד את העשייה בתחומים אלו, לפחות אצל חלק מהחברות, כתעלול יח”צני גרידא.

ובכל זאת, היה בהתכנסות הזו – הרחוקה עד מאוד, אגב, מן הנורמה היהודית היפה של “מתן בסתר” – משהו צורם, אם נזכרים לרגע בחלק מהפרקטיקות המאוד בעייתיות המאפיינות לא פעם את ההתנהלות של התאגידים הללו: פגיעה מתמשכת בזכויות עובדים, מהלנת שכר ועד לאפליה על רקע מוצא או גיל; פערי שכר בלתי נתפסים; תכנוני מס אגרסיביים ועוד.

תאגידים מובילים רבים נוטים עדיין לייחס לכותרת “אחריות חברתית” תפיסה של צדקה ופילנתרופיה גרידא (היזכרו, למשל, ב”יום המעשים הטובים”). אלא שעוצמתם הכלכלית והפוליטית הגוברת של התאגידים מגבירה את הציפיות החברתיות מהם. אכן, בשנים האחרונות ניצבת שאלה זו במקום מרכזי על סדר היום הציבורי במערב.

פעולה אזרחית-צרכנית נמרצת מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מבקשת לתמרץ פעילות חברתית וסביבתית בקרב תאגידים בולטים, ובמקביל, להשחיר את תדמיתם של תאגידים סוררים. הולכת ומשתרשת ההבנה שהתפיסה שלפיה מטרתם היחידה של תאגידים היא מקסום רווחי בעלי המניות, הופכת למיושנת. תאגידים נדרשים עתה לנהוג בצורה אחראית, מתוך הבנה לצרכים ולציפיות של כל מחזיקי העניין, בהווה ובעתיד – עובדים, לקוחות, ספקים, רשויות, קהילות מקומיות והסביבה. למעשה, מדובר בהחדרת נורמות התנהגות המתבססות על ערכי מוסר המקובלים בחברה המערבית, החורגות ממסגרת תפיסות השוק הקלאסיות של רווח והפסד, ואשר הינן רחבות יותר מאשר גבולות הציות לחוק.

בתרגום לעברית: הגיע הזמן להחליף דיסקט ולהפנים שאחריות חברתית אמיתית אינה עניין של טוב-לב – במקום להכריח עובדים “להתנדב”, על התאגידים הישראלים לאפשר להם להתארגן; במקום לשפץ מועדוניות לאנשים עם מוגבלות, עליהם להעסיק אותם; במקום לחלק מזון, לשלם שכר הוגן; במקום לתרום כסף, לוותר על מקלטי מס ולשלם מס מלא.

הכותב הוא ראש הקליניקה לאחריות חברתית של תאגידים במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן