זו לא הכלכלה טיפש!
“התנאים הכלכליים האובייקטיביים, לא פרסומות טלוויזיה פקחיות, הופעה בעימותים וגם לא קמפייני בחירות, הם הגורם החשוב והמשפיע ביותר על סיכוייו של נשיא מכהן לזכות בבחירות”. זו תוצאת מחקר של איש מדע המדינה לארי ברטלס מאוניברסיטת פרינסטון, שאותו מצטט הכלכלן פול קרוגמן בטורו השבוע. אם הכלכלה נמצאת במגמת שיפור חזקה בחודשים שלפני הבחירות, כותב קרוגמן, פוליטיקאים מכהנים יזכו לתוצאות טובות בבחירות, אם הכלכלה אינה משפרת או מדרדרת, מצבם רע. קרוגמן מזלזל בהסברים האחרים שמציעה עדת הפרשנים הפוליטית להפסד הצפוי של הדמוקרטים בבחירות שיתקיימו בנובמבר הקרוב. 
אני קורא על התקציב החדש על הפגיעה בתקציבים החברתיים מצד אחד וניפוח תקציב הביטחון מצד שני, על ההתנגדות של הקואליציה להעלאת שכר המינימום ושאר הצעדים המתעמרים במעמד הביניים והמעמד הנמוך. צריך רק להסתכל “ישראל ביתנו”, אחת המפלגות בעלות הרקורד האנטי חברתי ביותר המכה בקהל מצביעיה.
אולם נראה שלכל זה תהיה השפעה מעטה מאד על תוצאות הבחירות הבאות שיתמקדו קרוב לודאי במידת הנאמנות למדינה היהודית, שנאת חרדים, העבר הצבאי של המועמדים ומי עומד לחלק את ירושלים. אני מניח שיש הסברים רבים מדוע, שלא כמו בהרבה מדינות אחרות, בישראל נושאים כלכליים אינם בעלי משקל בקביעת אופי ההצבעה של הבוחרים. למשל ההסבר שמזה שנות דור אין הבדל משמעותי במצע החברתי והכלכלי בין המפלגות הגדולות, או שלאורך השנים לא נמצא כוח פוליטי משמעותי שנשא את דגל חברתי כלכלי פרוגרסיבי, שלמפלגות הגדולות המחוברות לאליטה הכלכלית בישראל אין אינטרס להעמיד את הדיון החברתי והכלכלי כנושא מרכזי בבחירות, או ההתייחסות של אמצעי התקשורת המרכזיים לנושאים החברתיים והכלכליים כנושאים זניחים, הרכבה של האליטה הפוליטית מגנרלים בדימוס והסברים נוספים.


