זה זמן רב שאיציק ואני החלטנו שאנחנו לא מתייחסים באתר ברצינות לנחמיה שטרסלר, מירב ארלוזורוב ודומיהם, לא בשל העמדה האידיאולוגית הכלכלית הימנית הקיצונית שבה הם מחזיקים, אלא בגלל חוסר היושר האינטלקטואלי הבסיסי שבא לידי ביטוי בכתיבה השטחית והמתלהמת, ביחס המניפולטיבי לעובדות ובכשלים הלוגיים בטיעונים. אם לשטרסלר ועדת הפרשנים הניאו ליברלים הפנדמנטליסטים שהטיפו במשך שנים לדה רגולציה והתייחסו לוול סטריט כעדת מאמינים לכוהני דת, היה קמצוץ של יושר, הם היו צריכים להכות על חטא, לגזור על עצמם שתיקה ולפתוח במהלך של שינוי קריירה.
אולם גם לכלל שאימצנו יש חריגים, החריג תקף כאשר המניפולציה בוטה בקיצוניותה, הטיעון מופרך או כאשר הבסיס העובדתי המוצג הוא קומי. היום מתפרסם בדה מרקר מאמר של שטרסלר נגד מאמרו של פול קרוגמן ב”ניו יורק טיימס”, וכך מוצג פול קרוגמן על ידי העורך הכלכלי הבכיר של “הארץ” – ” לפני עשרה ימים זכה פול קרוגמן בפרס נובל לכלכלה על מחקריו בתחום תהליכים אורבניים”.
מהתיאור הזה עוד אפשר לחשוב שקרוגמן הוא בכלל גיאוגרף. קרוגמן, כפי שכל אחד יכול להעלות מחיפוש מהיר בגוגל, זכה בפרס נובל לכלכלה על מחקרים שהסבירו תבניות של סחר בינלאומי בין מדינות, כמו גם מדוע טובין מסוימים מיוצרים במדינות מסוימות ולא אחרות. בניגוד למודל הקלסי שהניח שמדינות מייצאות טובין שיש להם יתרון יחסי בייצורם, למשל יין בצרפת ואורז בסין, קרוגמן מצא שהסחר העולמי נשלט על ידי מספר מדינות הדומות זו לזו וכי חלק מהמדינות הללו מייבאות סחורות שהן מייצרות. כמו כן המחקר שלו מסביר את ההשפעה של עלויות התעבורה של סחורות ומדוע אנשים חיים היכן שהם חיים, שזו המשמעות האורבנית של מחקריו אודות סחר בינלאומי. אני מניח ששטרסלר יכול היה להגיע למידע הזה כמו כל אחד אחר, אבל הוא כנראה קרא איפושהו שקרוגמן אמר משהו על אורבניות אז הוא כתב שהוא זכה בנובל על מחקרים העוסקים בתהליכים אורבניים. שאר המאמר לא שווה התייחסות אלא עבור מי שלא נתקל מעולם במאמריו של שטרסלר, שפחות או יותר כותב את אותו מאמר הרבה מאד שנים.
רביב דרוקר בפרשנותו הערב על הבחירות המתקרבות מחמיא לבנימין נתניהו ומכנה אותו “מר כלכלה”, מה שלדעת דרוקר מבטיח לנתניהו יתרון גדול בבחירות המתקרבות על פני ציפי לבני. דרוקר הוא עיתונאי אינטילגנטי, אבל כמו עיתונאים רבים אחרים, כאשר מדובר בענייני חברה וכלכלה הם הופכים לאהבלים מוחלטים, רמת הידע והניתוח שלהם צונחת פלאים. לקרוא לאחד מהחסידים השוטים הגדולים ביותר של וול סטריט, ולמי שהעלה את עקרון הדה רגולציה לדרגה של ציווי דתי, מר כלכלה בימים אלה, זה כמו לומר שאולמרט והירשזון הם מופת של צניעות מוסרית.