כמה ניחושים על הקשר בין מאבק המורות, שביתת המרצים וסרקוזי
<StrippedTag/FONT>
כאן רחוק, מכוכב הלכת אמריקה, מאבק המורות נראה כמו אירוע משמעותי. שיחות טלפון עם חברות שמעורבות בו, אימיילים שנשלחים, קריאת עיתונים ו”העוקץ” מובילים אותי לשאול כמה שאלות, שהמרחק הפיסי, הקרבה הרגשית והשותפות הפוליטית שלי בעניין מעלים. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
אני מנחשת שהמרצים לא הצטרפו להפגנה בכיכר רבין עקב שתי גישות מתחרות. האחת, רואה בשביתת המרצים מאבק של איגוד עובדים ספציפי שגבולותיו תחומים היטב ומאמינה כי הצלחתו תלויה בהגבלת המאבק למרחב מצומצם, הכולל מספר מוגבל וידוע של חברים בקבוצה. הגישה השנייה רואה אפשרות לקישור בין שני המאבקים, קשר שיכול להוביל להתפתחות של מאבק חברתי כולל שרואה במערכת החינוך, מפעוטונים ועד התואר השלישי תשתית אחת שנמצאת בעיצומם של תהליכי הפרטה מסוכנים. שתי הגישות לגיטימיות ומבוססות, אבל לי נדמה שיצירת הקשר והניסיון לפתח אותו למאבק חברתי כולל, הוא לא רק אפשרי אלא גם הפעולה האחראית ביותר מבחינה פוליטית. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
מאבק הסטודנטים בשנה שעברה הסתיים במניפולציה איומה של ההנהגה על ידי עורכי הדין הממולחים של משרד ראש הממשלה. אפשר להשליך זאת על האינטרסים הפרטיים של ראשי האגודות, אבל כדאי גם לחשוב על המצב במאבק ההוא, שהיה לו אדרנלין מרשים, אבל תחם את עצמו למרחב ספציפי סביב הרפורמה של ועדת שוחט. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
אינני יודעת מספיק פרטים על מאבק המורות, כמו השאלה החשובה של השותפות של ועדת המעקב העליונה וציבור הפלסטינים אזרחי ישראל בפעילות ובקבלת ההחלטות במסגרת המאבק הזה. מהדברים שקראתי מפעולות ישירות של מורים בירושלים ועד ההצטרפות של ועדים במגזר הפרטי, נדמה שקיימת אנרגיה פוליטית חדשה ואמיתית במקומות בהם היא נעדרה שנים ארוכות. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
נראה לי, שלושה ימים אחרי הפגנת הכוח בכיכר, שזוהי אחריותם של המרצים/ות להושיט את הכתף, אולי את כל הגוף לסולידריות עם המורות ולהפוך את המאבק הזה למערכה רחבה. זה הימור. הימור קשה על חיים של אנשים ספציפים, על כסף, על תנאים, על הישרדות. צעד כזה יכול תיאורטית גם להפיל את השורות בתוך האוניברסיטה. הימור, אבל גם הזדמנות נדירה לשנות את כללי המשחק. דווקא ערב הועידה באנאפוליס להפוך את היוצרות, לתת כוח לדיון החברתי לפרוץ את כבליו מתוך העליונות של הדיון הבטחוני – מדיני ולחבר אותם למה שהם, שיח אחד ומערכה אחת. Body Politic אחד. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
תגידו, השתגעה זאתי. כמה חודשים רחוק מהבית והיא חולמת בהקיץ אל תוך האינטרנט. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
אולי. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
אבל אפשר גם להפנות את המבט למקום אחר, שונה כל כך, שכמעט ואיננו בר השוואה. אבל אפשר לשאוב ממנו השראה, לחפש קווי דמיון. בצרפת נערכים לשביתה הראשונה הגדולה כנגד הרפורמה הכלכלית של סרקוזי. כולם. עובדים, מורים, סטודנטים. נכון, יש להם מסורת פוליטית אחרת המבוססת על סולידריות בין מעמדית. נכון ששם שלצאת לרחוב או לשבות זה כמו לשתות קפה הפוך. או לפחות היה. הכל נכון. אבל קיימת האפשרות לייצר את העקרונות המשותפים שעל פיהם ניתן לחבר בין מאבק המורות לשביתת המרצים. אני חושבת שאפילו כמה פעולות סימבוליות שמדגימות סולידריות, המטשטשות את הגבולות התחומים של הקבוצות ושאינן דורשות גיוס נרחב ועבודה קהילתית עניפה, יכולות להשפיע באופן משמעותי. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>
יש חלונות פוליטיים. פתחים שהם אוסף של תנאים, של אירועים ואנשים שפותחים צוהר לשינויים בכוח פוליטי. אני לא שם, אבל נדמה לי שיש ריח כזה שנושב דרך החלון של הימים האחרונים. <StrippedTag/FONT><StrippedTag/FONT>


