לומר hashmada בעברית

הבדל נוסף בין שני המאמרים הוא בהצגת עמדות מגוונות ביחס לכנס. במאמר באנגלית צוטט בקצרה נימר סולטני, דוקטורנט בפקולטה למשפטים בהרוורד, אשר הגן על זכות הקיום של הכנס באומרו כי “יש צורך לשקול אלטרנטיבות… אשר ישיגו שלום שמבוסס על צדק ושוויון עבור כולם, במקום שליטה של קבוצה אחת”. בעברית אין זכר לטקסט הזה, או לשום טקסט שמייצג עמדה התומכת בזכות הקיום של הכנס. ובאמת, למה לבלבל את הקוראות/ים עם מסרים סותרים אם אפשר להציג תמונה חד צדדית, פשוטה וברורה?

כדי לחזק את העמדה הפשוטה והברורה, נוספה לטקסט בעברית גם תמונה שמחדדת את המסר: נוף ירושלמי (כך נראה), עם דגל פלסטין מתנוסס מעליו. ולמען הסר ספק, הטקסט מתחת לתמונה אומר בבירור: “במקום דגל ישראל?” באנגלית התמונה הזו אינה מופיעה. במילים אחרות, הטקסט בעברית מעביר את המסר של “משחק סכום אפס” – זה או אנחנו או הם. המסר הזה לא קיים בטקסט באנגלית.

עוד הבדל הוא במתן הקרדיט לכנס. בעוד בגרסה העברית מצוין כי הכנס אורגן על ידי ארגון “צדק לפלסטין”, בגרסה האנגלית ניתנת רשימה ארוכה של מארגנים, ובניהם (בנוסף ל”צדק לפלסטין”) גם הארגונים “הקבוצה הפלסטינית”, “הקבוצה הערבית”, “הקבוצה המתקדמת” ו”הקבוצה לצדק במזרח התיכון”. האם במקרה בחרו ב-ynet שם שנשמע חד-צדדי, ולא הזכירו שמות שנשמעים יותר נייטרלים? אל דאגה, בעברית מצליחים לפצות על המחדל בהצגת שמות המארגנים ב”ניים דרופינג” של דוברות ותאריהן, למשל: דיאנה בוטו, שהייתה יועצת של יאסר ערפאת, ועלי אבו נימה, מייסד האתר הפרו-פלסטיני “אינתיפאדה אלקטרונית”. שמות התואר הללו אמורים, מן הסתם, להלך אימים על הקורא/ת הישראלי התמים. בגרסה האנגלית, משום מה, לא מצאו לנכון להזכיר דוברות אלו. אולי מכיוון שבאנגלית שמות התואר האלו פחות מאיימים.

נראה אם כן שמערכת ynet בחרה באופן מחושב ואסטרטגי להעביר מסרים שונים בעברית ובאנגלית. המסרים בשתי השפות נועדו ללחוץ על הכפתורים הרגשיים של כל קבוצה – השמדת ישראל עבור ישראלים, ואנטישמיות עבור אלו שקוראים את המאמר באנגלית אשר מן הסתם, הרבה מהם יהודים החיים בגולה. בנוסף, נראה כי הטקסט באנגלית מכבד יותר מזה שבעברית כללי כתיבה ביקורתית מינימאליים, וביסודם, הצגת צדדים שונים ביחס לבעיה מסוימת, או לפחות מתן זכות תגובה לאלו שהמאמר מבקר. הטקסט בעברית, לעומת זאת, מגן על הקוראת מפני חשיפה מסוכנת שכזו לחשיבה ביקורתית. בכך מתכתבים הטקסטים השונים עם הנורמות הנהוגות בכל חברה, גם ביחס למה ראוי לעשות, ואפילו ביחס לאיך הדברים אמורים להיראות ולהישמע, לפחות למראית עין.

המסרים השונים האלה, חשוב לציין, אינם החלטה של כתב זה או אחר. זו החלטה מערכתית שמייצגת את עמדת העיתון. מההבדלים בין הטקסטים עולה תמונה צינית של מניפולציה רגשית שמטרתה קידום מטרות פוליטיות במסווה של כתיבה ביקורתית ואינפורמטיבית על אירוע חדשותי. על כוונות המערכת ניתן ללמוד לא רק מהטקסט עצמו, אלא גם מהעובדה שבמאמר בעברית מופיעה קישורית קטנה “למאמר באנגלית”. רוצה לומר, אם את רוצה לשלוח את המאמר כמסר תעמולתי לחבריך בארצות הניכר, הנה דרך קלה לעשות זאת. ואולי כדאי ש-ynet יוסיפו לקישורית גם הערה בנוסח “אל דאגה, שכתבנו את המסר כך שיתאים לקהל היעד”.

הכותבת היא עמיתת מחקר בחוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת הרוורד