• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

מקארתי, היהודים והנאמנים

היום לפני 61 שנים השיק הסנטור האמריקאי ג’ו מקארתי את הגרסה המקורית של מה שכעת ממחזרים בישראל. קאמבק ל”אויב שבתוכנו”
חגי אלעד

גזענות ומקארתיזם הם עניינים וולגאריים. פוליטיקה היא עניין אישי. יש כותרות, הצעות חוק, מאמרי דעה. אבל בסופו של דבר, זה אישי: ישר לפנים.

לפני שבוע, עוד ישיבה של ועדת חוקה בכנסת, דיון נוסף בפרטים של עוד הצעת חוק אנטי-דמוקרטית אשר עושה את דרכה בינות להיכלות הדמוקרטיה. עוד יום עבודה. הפעם על סדר היום: חוק ועדות הקבלה. משמו של החוק אפשר להירמז על משמעותו האמיתית. קבלה? אכן, החוק מבקש לקבל אל תוך ספר החוקים שלנו הפרדה על-פי חוק, באמצעות הכשרת מנגנון “ועדות הקבלה”. כך יהיה אפשר לא לקבל את אתם-יודעים-מי. יו”ר הוועדה, ח”כ דוד רותם, אינו מאפשר לח”כ אחמד טיבי לדבר. טיבי זועם, ולבסוף מורחק מהישיבה. בדרכו החוצה הוא אומר: “עוד אחזור.” ח”כ דני דנון, מי שעתיד לכהן כיו”ר של אחת מוועדות החקירה המקארתיסטיות אותן אישרה ועדה אחרת של הכנסת באותו הבוקר ממש, משיב לטיבי: “תחזור – רק אחרי שנעשה לך ועדת קבלה.” צחוקים.

הסנטור מקארתי בגרביים, ויסקונסין 1946. מרגיש נוח גם בישראל. צילום: cc-by-Wisconsin Historical Images

גזענות, מקארתיזם. זה וולגארי, זה אישי וזה ישר לפנים.

זו לא בדיחה. הנה, בשש מילים, לוז האידיאולוגיה העדכנית אשר מבקשת להחליף עקרונות דמוקרטיים אוניברסליים: רק אחרי שנעשה לך ועדת קבלה.

אגב, ערבים כמו טיבי בדרך כלל לא “עוברים” ועדות קבלה. לא מצליח להם.

כמה ימים קודם לכן, היו”ר לעתיד של ועדת חקירה פרלמנטארית אחרת (כן, יש שתיים בצנרת), ח”כ פאינה קירשנבאום, השתתפה בסיור בדרום של ועדת הפנים של הכנסת. באותו יום, ציד המכשפות התמקד בפליטים ובמבקשי המקלט – אלו ה”מסתננים” דרך הגבול הדרומי במטרה “להרוס את המדינה”. ברוח הימים האלו, ביקשה קירשנבאום להעלות על המוקד עוד כמה מכשפות: ארגוני זכויות אדם, ממומנים על-ידי מעצמות זרות כמובן, אשר גם הם שואפים, כידוע, להרוס את מדינת היהודים. אלא שח”כ קירשנבאום שמה לב לפתע לעמיתה לסיעה, ח”כ חמד עמאר, ומיהרה לתקן. לא רק מדינת היהודים: “מדינת היהודים והנאמנים”.

ח”כ עמאר הוא דרוזי.

הסנאטור האמריקאי ג’וזף מקארתי עצמו לא היה מיטיב להתנסח מממשיכי דרכו בכנסת. באחת מאותן אירוניות היסטוריות, אנחנו מציינים היום בדיוק 61 שנים מאז ה-9 בפברואר 1950, היום בו השיק מקארתי את הגרסה המקורית של מה שכעת ממוחזר בכזה להט בישראל. המצאת “האויב שבתוכנו המבקש להרוס אותנו”, סימונו ורדיפתו עושים אצלנו קאמבק.

לפני מספר ימים, שופטת בדימוס אמרה באירוע בתל אביב: “זכויות האדם הן הלב הפועם של כל משטר דמוקרטי. זכויות האדם הן תמצית ההוויה של כל חברה נאורה. נדמה שעל זכויות האדם נאמרו כבר כל המילים היפות והנכונות… אך בכך לא די. המבחן הוא לא רק הרטוריקה… אלא ביישום הזכויות. דווקא היום קיים צורך של ממש לחזור אל המקורות, להדגיש את ערכי היסוד, לשאת ברבים את דגל זכויות האדם, וליישמן בפועל.”

השופטת בדימוס היא יהודית צור; הדברים נאמרו עם קבלת אות זכויות האדם לשנת 2010 מטעם האגודה לזכויות האזרח. השופטת צור, ככל הנראה, היא יהודיה. אך מה בדבר נאמנותה? במדינת “היהודים והנאמנים”, האם היא הייתה עוברת ועדת קבלה?

תשאלו את מקארתי. ששים ואחת שנים מאוחר יותר, הוא ראוי להיזכר כסבא האידיאולוגי של מדיניות הממשלה הנוכחית. אכן, גם מבחנו של חזון זה אינו “רק הרטוריקה” אלא ביישום. מדינת היהודים והנאמנים? מקארתי היה גאה: על הרטוריקה, ועל היישום.

הכותב הוא מנכ”ל האגודה לזכויות האזרח בישראל

כנראה שיעניין אותך גם: