משחקים בנדמה לי בעקבות הבחירות

1.

נדמה לי שניתן לראות במערכת הבחירות בארצות הברית עדות נוספת לכך שהדמוקרטיה הליברלית בבעיה (מסקנה שהיתה נכונה גם אם הילארי קלינטון היתה זוכה). הפופוליזם, בעיקר מימין, מכרסם ביסודותיה, והסיבה לכך לשיטתי היא היעדרה של צמיחה כלכלית ארוכת טווח. רוצה לאמר, יציבותו של הסדר הפוליטי הליברלי תלויה באופן פרדוקסלי בהיפוכו של הסדר – צמיחה כלכלית. הניאו-ליברליזם, על כל צרותיו אותן מכיר/ה קורא/ת ״העוקץ״ עד כדי מיאוס, לא איים לפרק סדר פוליטי זה כל עוד עלה בידו להבטיח צמיחה כלכלית יציבה וארוכת שנים. אפילו המשבר העמוק של 2007-9 שבישר את מה שנדמה כסוף דרכו לא שינה סדרי עולם, כל עוד נראה שהכלכלנים מבינים מה קרה ומצליחים להכיל אותו (בוודאי בהשוואה לקריסת הסדר הליברלי בסוף שנות העשרים וזה הקיינסיאני בשנות השבעים) בדרכם להעלות את כלכלות העולם חזרה על מסלול הצמיחה. אם כן, מה שמכרסם ביסודות הסדר הפוליטי של הדמוקרטיה הליברלית אינו המשבר, שכאמור הוכל בהצלחה, אלא אופק כלכלי נטול צמיחה.

2.

נדמה לי שכאשר באים לנתח את תוצאות הבחירות, צריך להיזהר מהסקת מסקנות “אסטרטגיות” גורפות – ולא רק בגלל שלא היה חסר הרבה כדי שתוצאותיהן יהיו הפוכות. כלל האזהרה הזה חשוב דווקא לאנשים הנמצאים משמאל להילארי קלינטון והממסד של המפלגה הדמוקרטית; הרי סביר להניח, ובצדק, שלא היינו משנים את דעתנו בדבר צדקת דרכו של בארני סנדרס באם היה גובר על קלינטון ומפסיד למועמד הרפובליקני.

3.

נדמה לי שהפגיעה של השתלטות ההיגיון של החישובים האסטרטגיים (דוגמת לסנדרס אין סיכוי, לא נזכיר את המלה ״סוציאליזם״ כדי לא להרתיע, או במקרה הישראלי, נאמץ מועמד כמו בוז׳י ונצביע לעבודה במקום לרשימה המשותפת) קשה ביותר לשמאל. אימוץ היגיון תועלתני זה על ידו – עד כה בשירות אופרטוניסטים תאבי שלטון כדוגמת קלינטון וחבר מעודדיה – הוא טיהור עקבי של כל בדל מחשבה, אמת או רעיון שמאלי בשם אותו היגיון מעקר. מכאן גם שתהיה זו טעות לאמץ היגיון זה, כי קרה המקרה והבוקר נדמה שהוא עובד ל”טובתנו”. אם כבר, עקרות השמאל וחוסר יכולתו להציע פתרונות נובע מהשתעבדות להיגיון זה. ככל שידיעתי משגת, זה לא שלימין הפופוליסטי בדמות טראמפ או מקביליו במקומות אחרים יש פתרונות כאלה. מה שיש לימין מסוג זה להציע הוא יותר מושאי שנאה בהם ניתן לתלות את האשמה בהאטתה של הצמיחה משהשמאל יכול להציע.

4.

נדמה לי שהאסון הגדול והמיידי שניצחונו של טראמפ מבשר הוא ביחס בין הכלכלה לכדור הארץ. הערכה זו נובעת בין היתר מכך שבתחומים רבים קשה לדעת באיזו מדיניות ינקוט. אולם היא נובעת בעיקר מאזהרותיהם של 97 אחוזים מן המדענים על כך שללא פעולה דרסטית, הנזק שהכלכלה שלנו מייצרת לסביבה הינו בלתי הפיך והקטסטרופה מחכה ממש מעבר לפינה. שוב, זה לא שאובמה או מצע קלינטון היו מספיק רדיקליים על מנת להתמודד עם בעיה זו, אבל טראמפ והמפלגה הרפובליקנית השולטת בבתי הנבחרים מכחישים שיש בכלל בעיה.

5.

נדמה לי שלאור כל זאת – הכישלון לייצר צמיחה כלכלית ברמה הנדרשת לשימור הסדר של הדמוקרטיה הליברלית, האסון שההתמכרות לצמיחה כלכלית בשם אותו סדר ממיטה על כדור הארץ והתרופפות אחיזתו המעקרת של ההיגיון “האסטרטגי” – האתגר הניצב בפני השמאל הוא להציע סדר פוליטי, דמוקרטי וחופשי (ליברלי), חלופי שלא יהיה חייב את קיומו לצמיחה כלכלית המחרבת בתורה את החיים על פני כדור הארץ.