ערבית ודמוקרטית

לו היה מבקר מהמאדים משווה את תוכניות האקטואליה בערוץ הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית (ערוץ 33) לתוכניות המקבילות בערוצים 1, 2 ו-10, הוא היה מגיע למסקנה חד-משמעית: בישראל יש ערוץ אחד שאפשר להגדירו כערוץ “ערבי ודמוקרטי” או ליתר דיוק “דמוקרטי וערבי” ושלושה ערוצים שאפשר להגדירם כ”יהודיים בלבד”.

בערוץ בשפה הערבית, בעיקר בתוכניות אקטואליה פוליטיות, מופיעים ערבים ויהודים. ניתן למצוא שם מגישים, מנחים, מרואיינים וחברי פאנל. הדמוקרטיה חוגגת בערוץ זה. היא חוגגת עד כדי כך שמפלים יהודים לטובה. לא מאמינים? הנה דוגמה: לפני כמה ימים צפיתי בתוכנית שהנחה שלמה גנור, ושבה השתתפו דוד חכם, רועי נחמיאס ויוחנן צורף. כולם יהודים שמדברים את השפה הערבית, חלקם טוב מאוד וחלקם לא עד כדי כך.

לעומת זאת, כמבקר מהמאדים הייתי מגיע למסקנה ששלושת הערוצים האחרים הם “יהודיים”, משום שרואים שם רק יהודים; מגישים, מנחים מרואיינים וחברי פאנל. זה לא אומר שלא מדברים על “ענייני ערבים” בערוצים אלה, אבל ברוב המקרים מתנהל הדיבור על הערבים שלא בנוכחותם. עובדה שכל הפרשנים לענייני ערבים הם יהודים. הם כנראה מבינים את הערבים יותר טוב מהערבים עצמם.

נניח שהיתה מגיעה תחקירנית של תוכנית אקטואליה מהמאדים כדי לבדוק את התופעה. לאילו מסקנות היא היתה מגיעה אם היה מתברר לה שמספר הפלסטינים שיודעים לדבר עברית הוא הרבה יותר גדול ממספרם של היהודים שיודעים לדבר ערבית? מה שבטוח הוא שאותה אשת מאדים היתה ממליצה בחום לשלושת הערוצים (1, 2 ו- 10) ללמוד מהטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית, לאמץ כלפי ערבים את אותה המדיניות שמאמצת הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית כלפי יהודים.

ומה תהיה תגובת הערוצים המבוקרים, הציבור והממשלה אם הדוח של התחקירנית יתפרסם ברבים ברחבי הגלקסיה? יש לשער שהיא תואשם כמוטה נגד יהודים. היא לבטח קבעה את עמדתה עוד לפני שהגיעה אל הערוצים. לאור כל זה, היא ראויה לתואר אנטישמית. כשאותה תחקירנית תרצה לחקור את רשתות הרדיו הישראליות, היא תיתקל בסירוב, משום שמסקנותיה לבטח יהיו מוטות. על כן, ביקורה הבא לישראל לא יאושר, ואם תצליח איכשהו להגיע לישראל, היא תגורש באופן מיידי בחזרה אל המאדים.