• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

קח לך אישה, או עיתון או מה שלא תרצה

איריס חפץ

פרסומת חדשה של עיתון הטלויזה והרדיו בשפה הגרמנית HOERZU הצליחה לשלב שיאים של שוביניזם, גזענות וטעם רע במינונים שמזמן לא הופיעו בתקשורת בשפה הגרמנית.

הכיתוב בחלק המרכזי של הכתבה אומר “מתישהו לא לוקחים יותר כל דבר שהוא”. כלומר, איש העסקים הסטריאוטיפי בחליפה המחוייטת יכול להיות בררני מספיק ולהרשות לעצמו את הבחירה האקזוטית, בדמותה של אישה שחורה. בכיתוב בחלק התחתון של הפרסומת נאמר: ” אל תעשה/י פשרות – גם לא בקיוסק”. כדי להזכיר לציבור הקונים, שכמו שהם לא מתפשרים על האישה שהם בוחרים, שלא יתפשרו כשהם בוחרים את מגזין הטלויזיה שלהם.

פרסומות מטבע הדברים מיועדות להעביר מסר ברור בזמן קצר. כשמדובר על פרסומות בתקשורת המודפסת, הן צריכות להשתמש רק בכלים ויזואליים, ולכן השימוש בסטריאוטיפים מתבקש. למעשה, יש גם להודות שקשה לפרסם מוצר כמו עיתון טלויזיה. מדוע שמישהו יעדיף עיתון כזה ולא אחר? האם תכניות המשחקים של המונדיאל שיתפרסמו בעיתון זה שונות מאלו שבעיתון אחר? לא. ומשום כך, שייך הפרסום הזה לז`אנר של פרסומות תדמית. פרסומות שמנסות לפעול על הרגשות שלנו. קוקה קולה שייכת לצעירים, פוקס לסקסיים והעיתון הזה (שלצערי לא קניתי אותו אפילו פעם אחת ולכן אני לא יכולה אפילו להחרים אותו) אמור להיקנות על ידי אנשים שלא עושים פשרות.

לגבר הלבן והאינטליגנטי (משקפיים) יש כמה סמלי סטאטוס: חליפת עסקים (ארמאני?), שעון (רולקס?), עניבה (דולצ`ה וגבאנה?) ואישה (כושית, ממש כמו למשה רבנו). אפשר גם היה לחשוב שיש כאן קמפיין לעידוד קשרים בין שחורות ללבנים, אבל ברור כאן מי הוא הבוחר ומי היא הנבחרת.והאישה שנבחרת היא שחורה: הדעות הקדומות שיש לכולנו ושעוברות שפעול ברגעים כאלו מעלות אסוציאציות של פראיות, קרבה לטבע, אקזוטיות. היא לא נראית כמו שחורה שחיה באנגליה וסביר להניח שאין להם שפה ורבלית משותפת. הצופה בפרסומת מוזמן לחשוב איך הם מבלים את זמנם ביחד.

הבעיה העיקרית של הפרסומת היא השוביניזם הבוטה שהיא מדגימה. בגרמנית, המילה “כל דבר שהוא” נאמרת רק על עצם ולא על בן אדם (כמו בעברית) והפועל “לקחת” יכול גם להשתמע בצורה מינית. לקחת אישה זה לא רק לשאת אותה לאישה, אלא גם משהו כמו “להשכיב” אותה. גם הפניה אל הקונה שלא לעשות פשרות מנגנת על הסטריאוטיפ הגברי המאצ`ואיסטי. פשרות עושות נשים או עושים גברים חנונים. גבר אמיתי מגיע בצהרי היום לכיכר העיר הריקה כדי לעשות את השואו-דאון המתבקש. לחיים ולמוות. כלומר, יש בחיים בחירות ברורות , או או. אין משהו באמצע, כמו שיודע כל גבר אמיתי או כל קונה עיתון פוטנציאלי.

קשה לי להבין לגמרי את ההגיון שעמד מאחורי הבחירה הזו של המפרסמים. סביר להניח שרוב קוני העיתון אינם אנשי עסקים (אלא אם כן מדובר בדעות הקדומות שלי) ואולי הם רוצים להשיג פלח שוק חדש, או למצב את העיתון כסמל סטאטוס. אישה בחיקו של הגבר כמו עיתון ביד.

האישה כאן היא בכל מקרה אובייקט מיני וסמל בשירותו של הגבר. כמו אלפי הזונות שקיבלו ויזה לשלושה חודשים לגרמניה במטרה לספק את צרכיהם של אלפי האוהדים שפוקדים את המדינה לרגל משחקי המונדיאל. חלק יוכלו להישאר זמן ממושך יותר מכיוון שהן נישאו לסרסורים שלהן, שהם אזרחים גרמניים או של מדינה מהאיחוד האירופאי, וזה יאפשר להן להיות בגרמניה לזמן ממושך יותר, במסגרת מה שמכונה “זנות כפויה”. שנים רבות הזניחו הארגונים הפמיניסטיים בגרמניה את נושא הזנות, מתוך אמונה שמדובר בבחירה של נשים בעיסוק הזה. בגרמניה יש לזונות  ארגון מקצועי, זהו מקצוע שחייב במס והזונות נאבקות על תנאי פנסיה. במסגרת התפיסה שלאישה יש זכות על גופה, נתפסת הזנות כמקצוע לכל דבר. הידע העממי מתאר סטודנטיות שמממנות את לימודיהן על ידי עבודה בזנות, כמיתוס שנועד להרגיע את חוסר הנוחות שבצפיה או בקנית שירותיה של הזונה. כמו שהזונות ברחובות ברלין נראות, הן לכל היותר בגיל שבו הן אמורות לממן את תעודת הבגרות שלהן.

שבדיה היא המדינה היחידה שמחתה על ההיתרים ההמוניים שניתנו לזונות לצורך המונדיאל. לרגעים היו אפילו איומים להחרים את המשחקים, אבל הם גוועו (בדיעבד, זה חבל, כי השבדים היו יכולים לחסוך את ההפסד לגרמנים ולצאת גם צודקים וגם עם חופשת קיץ ארוכה יותר למשפחות השחקנים…). לפי החוק בשבדיה הזנות אסורה, וכאשר מישהו נתפס כלקוח של זונה הוא זה שנאלץ לשאת בעונש. כלומר, התפיסה היא שהזונה היא קורבן ואין להענישה פעמיים. למי שיש בחירה זה לגבר שהולך אליה. הוא לא עבד של ייצרו כמו שנוח להרבה גברים להאמין, אלא בן אדם שיכול לנהל את חייו גם בלי להשפיל נשים.

הגרמנים לא יהיו כבר אלופי העולם בפעם הזו ויאלצו להסתפק בתואר אלופי העולם בגירושים של זרים, כפי שמרפסם ארגון פרו-אזול. גם מסעות השיווק שמנסים למכור לצרכנים אלפי מצרכים מיותרים לכבוד המונדיאל ידעכו (כמו למשל: נייר טואלט בהוצאה מיוחדת למונדיאל. עם ריח מדשאה ומוטיבים של כדורגל. בחיי. הבנים של השכונה, ששאלתי אותם מה זה “מוטיבים של כדורגל” אמרו שאולי כל עשרים ריבועים יש ריבוע צהוב). מי שישארו בעקבות המונדיאל בגרמניה הן הזונות ש”הצליחו” להתחתן עם גבר הסיוטים, הסרסור שלהן. השאר יאלצו לחזור למזרח אירופה ולחכות לאליפות אירופה הבאה. עתידן וחייהן נקבעים הרי לפי הצרכים של הגברים.

כנראה שיעניין אותך גם: