תנו לי מוזיקה גבוהה: על ספרה החדש של עדי קיסר
אחרי שהוכתרה כמי עשתה היסטוריה בשירה העברית, הפכה עולמות וטשטשה את הגבולות בין “גבוה” ו”נמוך” – עדי קיסר מוציאה לאור את “מוזיקה גבוהה”, ספר השירים השני שלה. קיסר פתחה את עולם השירה לכל אדם ואשה, ותבעה את מקומן המשמעותי והמרכזי של הנשים בעולם הזה.
עדי קיסר לא צריכה לכתוב בשפה גבוהה כדי לכתוב מוזיקה גבוהה; היא תקבע מה גבוה ומה נמוך ולא תיתן יותר שיקבעו את זה בשבילה, או בשבילנו. הכתיבה של קיסר ישירה והישירות הזאת מיד מייצרת חיבור. היא לא מחפשת את הפיתולים המלאכותיים של המחשבה, את המלים המתחכמות שמרחיקות אותנו מהשירה ומעמידות אותה במגדל שצריך לטפס גבוה כדי להגיע אליו. קיסר רוצה שנקרא אותה, שנכיר את העולם שלה, שנתחבר אליה דרך השירים. ככה צריכה להיראות שירה, ככה היא צריכה להישמע.
אלף לילה ולילה
הַאִם סִפַּרְנוּ כְּבָר
אֶת כֹּל הַסִּפּוּר?
וְאִם נְסַפֵּר
בְּאֵילוּ מִלִּים נִבְחַר?
וְאִם נְסַפֵּר
הַאִם נִצְעַק אֶת הַמִּלִּים
אוֹ שֶׁנִּלְחַשׁ בְּשֶׁקֶט?
וְאִם נְסַפֵּר
נָנִיף יָדַיִם בַּאֲוִיר
אוֹ נִשָּׁאֵר קְפוּאִים בַּמָּקוֹם?
וְאִם נַתְחִיל לְסַפֵּר
יִהְיֶה לָנוּ אֹמֶץ לְהַמְשִׁיךְ?
וְאִם נַמְשִׁיךְ לְסַפֵּר
הַאִם הַמִּלִּים יִשְׁפְּכוּ הַחוּצָה
אוֹ יִתְקְעוּ בַּגָּרוֹן?
וְאִם נְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר
הַאִם מִישֶׁהוּ יִרְצֶה לְהַקְשִׁיב?
וְאִם נְסַפֵּר
הַאִם יַאֲמִינוּ לָנוּ?
וְאִם לֹא יַקְשִׁיבוּ לָנוּ
וְאִם לֹא יַאֲמִינוּ לָנוּ
הַאִם נַמְשִׁיךְ לְסַפֵּר
אֶת הַסִּפּוּר
אוֹ נִשְׁתַּתֵּק?
כִּי כְּבָר לָמַדְנוּ
בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד
יְלַמֵּד אוֹתָנוּ
בְּלִי שֶׁאַף מִלָּה תֵּאָמֵר
שֶׁיֵּשׁ סִפּוּרִים
שֶׁאַף אֶחָד
לֹא רוֹצֶה לְהַקְשִׁיב
לָהֶם
וְאַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה
לְסַפֵּר.
יש סיפורים שאף אחד לא רוצה לשמוע ואף אחד לא רוצה לספר, אבל קיסר מספרת אותם; היא נותנת להם מקום וקול ומוזיקה. יש לה קצב פנימי בתוך המלים. הביטים של הגוף שלה, של העבר שלה, מגולמים כולם בתוך השירים.
המלים שלה עוקצות, בועטות, פוגעות ישר בבטן, אבל יש בהן גם עדינות ורוך שמסתתרים בין השורות. קיסר מייצרת עולמות של אהבה, כאב וזכרון. היא לא שוכחת, לא נותנת שישכיחו ולא חוסכת את הביקורת שלה מהחברה בישראל. זאת שירת מחאה עם כל כך הרבה גאווה, שנותנת כוח להמשיך ולהילחם על המקום שלנו בעולם.
אף אחד
אֲנַחְנוּ עוֹד נַפִּיל אֶת הַחוֹמוֹת
נְמוֹטֵט אֶת הַגְּדֵרוֹת
נוֹרִיד אֶת כֹּל הַמַּחְסוֹמִים
אַף אֶחָד
לֹא יַגִּיד לָנוּ לְאָן מֻתָּר לָלֶכֶת.
אֲנַחְנוּ עוֹד נַשְׁבִּית
אֶת כֹּל תַּעֲשִׂיַּת הַבִּדּוּר
נִשְׁבֹּר אֶת כֹּל הַטֶּלֶוִיזְיוֹת
נִנְעַל אֶת הַבַּנְקִים
אַף אֶחָד
לֹא יַעֲשֶׂה עַל הַסֵּבֶל שֶׁלָּנוּ כֶּסֶף.
אֲנַחְנוּ עוֹד נִקַּח אֶת הָרַמְזוֹרִים
נִגְנֹב אֶת הַתַּמְרוּרִים
נְשַׁחְרֵר אֶת הַגַּנִּים הַצִּבּוּרִיִּים
אַף אֶחָד
לֹא יִקְרָא לָרְחוֹבוֹת שֶׁלָּנוּ עַל שְׁמוֹ.
אֲנַחְנוּ עוֹד נִדְרֹשׁ אֶת כֹּל הַשְּׁנִיּוֹת
וְאֶת כֹּל הַדַּקּוֹת
שָׁעוֹת נֵשֵׁב וְנִסְתַּכֵּל עַל הַשֶּׁמֶשׁ
שָׁעוֹת נֵשֵׁב וְנִסְתַּכֵּל עַל הָאֲוִיר
שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹשְׁמִים
אֲנַחְנוּ עוֹד נוֹשְׁמִים
וְאַף אֶחָד
לֹא יַחְלִיף לָנוּ קָנֶה נְשִׁימָה
בִּקְנֵה שֶׁל אֶקְדָּח.
אֲנַחְנוּ עוֹד נַעֲמֹד אֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי
אֲנַחְנוּ עוֹד נִהְיֶה חַיָּבִים לְהִסְתַּכֵּל
בַּפָּנִים אֶחָד שֶׁל הַשֵּׁנִי
וְלִבְדֹּק מָה יֵשׁ שָׁם
וְאִם יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ
שֶׁנִּשְׁבַּר מֵאִתָּנוּ
וְאַף אֶחָד
לֹא
עדי קיסר תכתוב על סבתא ועל אמא, על אפם וחמתם של כל המלגלגים. היא תפרוס את הסיפור ההיסטורי דרך עולמן של הנשים, דרך השפה שלהן, דרך היכולת שלהן להעניק חיים. היא תציב אותן כסמל לקהילה שעברה מכבש של דיכוי והשתקה, שהקריבה את עצמה במחשבה שכך היא קונה לילדיה את הישראליות, ובדורות הבאים לא יהיו כבר מזרחים. היא תציב אותן באומץ ובלי פחד, כי כל מי שהיא, כל מי שאנחנו, זה בזכותן.
קיצור תולדות האהבה
סָבְתָא הֵבִינָה וְדִבְּרָה תֵּימָנִית
אִמָּא מְבִינָה אֲבָל לֹא מְדַבֶּרֶת
אֲנִי לֹא מְבִינָה וְלֹא מְדַבֶּרֶת
וְאֶת כֹּל מָה שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי
וְאֶת כֹּל מָה שֶׁלֹּא דִּבַּרְתִּי
אֲנִי כּוֹתֶבֶת
אֶת סָבְתָא בְּתוֹךְ עֵץ חָרוּב
אֶת אִמָּא בֵּין הָעֲנָפִים
אֶת רֵיחַ הַפְּרִיחָה בְּתוֹכִי
אֶת הָרֵיחַ אֶת הָעֲנָפִים אֶת הַסָּבְתָא
שֶׁל מִי אֲנִי כּוֹתֶבֶת
כִּי אֲנִי לֹא מְבִינָה וְלֹא מְדַבֶּרֶת
וַעֲדַיִן לֹא מָצָאתִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ
וַעֲדַיִן לֹא מָצָאתִי אֶת הַדֶּלֶת
שֶׁנִּסְגֶּרֶת בְּפָנַי שׁוּב וְשׁוּב
הָלוֹךְ וְחָזוֹר
נִנְעֶלֶת בִּטְרִיקָה
שֶׁל רוּחוֹת רְחוֹקוֹת
מְחַכּוֹת לָרֶגַע
שֶׁאֶפְרֹץ אוֹתָהּ אִלֶּמֶת
בְּכוֹחַ פְּעִימוֹת הַלֵּב
השירה של קיסר היא לא שירה פרובינציאלית, הוא חוצה גבולות, עוברת מדינות ובולעת עולמות. יש קו מחבר בין כל הנשים המוחלשות שמפגינות את הכח שלהן ויהי מה, כמו פט פרקר, נינה סימון ועוד נשים ששינו את העולם. עדי היא חלק ממסורת ארוכה ורבת שנים של נשים יוצרות, שיוצרות מתוך הכאב והקושי ומוציאות לאור את היופי הייחודי שלהן, את העולם הפנימי שלהן ואת העולם שהן היו רוצות ליצור. והן יוצרות אותו בעצמן.
עכשיו הגיע זמן שינוי. לא נוכל עוד להעלים עין, לא נוכל לאטום אוזניים. אנחנו יודעים מי אנחנו, לומדים את העבר שלנו בעצמנו, מחדשים את המסורות שלנו ואת התרבות שלנו. אנחנו כותבים במזרחית ותקועים לכם כמו עצם בגרון – “מה תעשו לי?”
הדף הלבן
יֵשׁ שֶׁמְּפַחֲדִים מִמֶּנּוּ
וַאֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁאֲנִי
לְעוֹלָם לֹא אוּכַל
לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ
לָבָן.
לפרויקט ההד-סטארט של עדי קיסר – שתוך 24 שעות כבר הגיע ליעדו הראשוני


