בדברים שנשא שר התמ”ת במרכז הבינתחומי בהרצליה, אמר אהוד אולמרט:
“כי עדיין לא הצליח להבין את המונח “צדק חלוקתי”, שאותו טבע ביהמ”ש העליון, כאשר פסק בעתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית ופסל את החלטות המינהל בנוגע לפיצויים על הפשרת קרקע חקלאית”.
אני מניח שהבעייה של השר אינה בהבנת הנקרא או בפענוח אנליטי של מושג הצדק החלוקתי המופיע בפסק הדין. נראה לי שהמחלוקת בין השר לבין בית המשפט העליון מתמקדת בעימות בין שתי תפיסות מתחרות של צדק חלוקתי.
בעוד שבית המשפט, שאגב מחזיק בתפיסה שמרנית יחסית, סבור שבחלוקת משאב ציבורי נדיר כקרקע יש לקחת בחשבון את האינטרסים של כלל הציבור, מחזיק השר בתפיסת צדק חלוקתי הקובעת שיש להעביר כמה שיותר נכסים ציבוריים לידיהם של בעלי הון מעטים בכל דרך אפשרית. מין רובין הוד במהופך.
אדמות מלח ל”אחים דנקנר”. מענקים כספיים לורטהיים מ”קוקה קולה”, זיכיונות שידור לאילי תקשורת, בקיצור, ביזה חסרת מעצורים של קניין ציבורי לטובת בעלי הממון והשררה.